שבעת המופלאות אמזון, אפל, טסלה, אלפבית, מיקרוסופט, אנבידיה ומטא09/04/2024 עמי גינזבורג
7 המניות הללו (אפל, מיקרוסופט, אמזון, גוגל, אנבידיה, פייסבוק וטסלה) נסחרות כיום לפי מכפיל רווח ממוצע של 43 – קרוב לכפליים מהמכפיל הממוצע של מדד S&P500. דרוש רק שינוי קל בסנטימנט כלפיהן, לא משהו שלא ראינו בעבר הקרוב והרחוק, כדי לגרום למניות הללו ליפול בעשרות אחוזים.
כמובן, ייתכן ששום דבר מכל זה לא יקרה והמניות תמשכנה לטוס לירח. אבל ניהול השקעות הוא גם ניהול סיכונים. ישנם לא מעט אנשים שמחזיקים בהערכות אופטימיות כלפי כלכלת ארה"ב, אך חוששים כי מחירן של 7 המופלאות פשוט מנופח מדי. לכן הם היו מעדיפים בשלב הנוכחי להקטין עד כמה שניתן את החשיפה אליהן, מבלי לאבד חשיפה כוללת לשוק האמריקאי. כיצד הם יכולים לעשות זאת?
אפשרות אחת שאותה הזכרתי בסוף הטור הקודם הינה השקעה במדד דאו ג'ונס 30. מדובר במדד וותיק שקיים מסוף המאה ה-19. בעבר הוא כלל רק מניות של חברות תעשייה. כיום הוא כולל מגוון רחב של ענפים: טכנולוגיה (מיקרוסופט, אפל, אינטל, אמזון, סיסקו), פיננסים (ויזה, טרוולרס, ג'ייפי מורגן), תעשיה (קוקה קולה, קטרפילר, בואינג, דאו כמיקלס), תרופות וביוטכנולוגיה (אמג'ן, מרק), צריכה בסיסית (ג'ונסון אנד ג'ונסון, פרוקטר אנד גמבל) אנרגיה (שברון) ורשתות שיווק גלובליות (וולמארט, מקדונלד'ס, הום דיפו).
השקעה בדאו ג'ונס היא השקעה על פני מגוון רחב של ענפים המייצגים את הכלכלה האמריקאית. רק 3 חברות מבין 7 המופלאות מצויות בדאו ג'ונס (מיקרוסופט, אפל ואמזון) ומשקלן הכולל במדד הוא כ-12%.
רוב החברות בדאו נסחרות ברמות מכפילים שנעות בין 15 ל-25. חלק מהן נסחרות אמנם במכפילים גבוהים מאוד אך זאת בעיקר בגלל שהן עברו לאחרונה מהפסד לרווח, והרווח עצמו עדיין קטן מאוד. כך לדוגמא יצרנית המטוסים בואינג – שנפגעה קשות בגלל מגפת הקורונה - סיימה לאחרונה שנה רביעית ברציפות של הפסדים. גם ב-2024 היא עדיין אמורה להפסיד. מניית בואינג עדיין נסחרת כיום בכמחצית המחיר שבו נסחרה בסתיו 2019.
ומה אם הוועדה תפספס?
השקעה בדאו ג'ונס היא בהחלט אפשרות אחת. אבל יש לה גם חסרונות. בחירת המניות למדד דאו ג'ונס נעשית על ידי וועדה מייעצת. הבחירה מנסה לייצג את הכלכלה האמריקאית בכללה באמצעות החברות הגדולות והמשפיעות ביותר. הבעיה היא שהוועדה עלולה לעיתים לפספס חברות שנמצאות בצמיחה מהירה ועדיין לא הגיעו לגודל המתאים.
במיוחד בולט למשל הפער בין אינטל שנמצאת במדד, ואנבידיה שנעדרת ממנו. אינטל נסחרת כיום בשוי שוק של כ-170 מיליארד דולר. שוויה של אנבידיה עומד על 2.2 טריליון דולר – פי 13 מאינטל. המשקיעים בדאו ג'ונס של השנים האחרונות פספסו לחלוטין את העברת המקל בין שתי חברות השבבים המובילות בעולם. אפילו AMD – שתמיד נחשבה ל"מתחרה הכושלת של אינטל", כבר נסחרת סביב שווי של 275 מיליארד דולר – כ-65% מעל לשוויה של אינטל.
בעיה אחרת עם הדאו נוגעת לטכניקת חישוב המשקלות במדד שנחשבת למאוד אנכרוניסטית, ולעיתים אף נוגדת עקרונות השקעה מודרניים. השיטה מתבססת על מחיר המניות עצמן ולא על שווי השוק של החברות. כך יוצא שמשקלה של מניית יונייטד הלת', ספקית שירותי בריאות ששוויה הוא 420 מיליארד דולר, עומד על 7.7%, בעוד שמשקלה של מיקרוסופט (3.3 טריליון דולר – פי 7 מיונייטד) עומד על 7.1%. משקלה של אמזון (3.1%) הוא פחות ממחצית המשקל של גולדמן סאקס (6.9%).
מכל הסיבות הללו הדאו ג'ונס אינו נחשב למכשיר השקעה אופטימלי. ועדיין, בבחינה לטווח הארוך, הביצועים שלו אינם בהכרח נחותים מאלו של מדד נאסד"ק ו-S&P500. אם נסתכל למשל על 20 השנים הראשונות של המאה ה-21 (ינואר 2000 עד דצמבר 2019) נראה שהשקעה בדאו ג'ונס הניבה תשואה כוללת של 147%, בעוד השקעה בנאסד"ק ו-S&P500 הניבה רק 119%. אם מוסיפים גם את הדיווינדים שחילקו החברות, הפער לטובת משקיעי דאו גבוה אף יותר.
הקסם הנסתר של האיזון מחדש
דרך אחרת שייתכן כי היא עדיפה לנטרל את השפעת 7 המופלאות היא להיצמד למדד שהוא דומה אך שונה: S&P500 משקל שווה (Equal Weight S&P 500 ). מדובר במדד שבו נמצאות כל 500 החברות המרכיבות את מדד S&P500 אך משקל כל אחת בו שווה לרעותה – 0.2%. באופן הזה ההשפעה של כל אחת מהמניות על המדד היא שווה. המשמעות היא שמשקלן של 7 המופלאות במדד המשקל השווה הוא 1.4% בלבד.
בניהול המדד יש עוד עיקרון: בכל תחילת רבעון מתבצע איזון מחדש של משקלות המדד. אם מחירה של מנייה אחת עלה מאוד ומשקלה במדד גדל, עורך המדד "מוכר" חלק מהמניות עד שמשקל הנותרות מגיע ל-0.2%. בכסף "שמתקבל" נרכשות מניות שמשקלן במדד ירד במהלך הרבעון. קרנות הסל העוקבות מבצעות כמובן את הפעולות הללו ממש בשוק.
מנגנון האיזון מחדש אינו מאפשר למניה או קבוצת מניות "להשתלט" על המדד. לאורך זמן זה אומר גם פחות תנודתיות במדד.
שימוש במדד עם מנגנון של "משקל שווה" מספק הגנה מפני מניות שמתנפחות יתר על המידה בגלל שהיו אופנתיות לזמן מסוים. לאחר מכן, כשזוהרן של החברות מתעמעם וביצועיהן העסקיים מתדרדרים, מחיר המניה שלהן עלול לצנוח בחדות. אלא שעכשיו הצניחה מתחוללת כאשר למניה הזו יש משקל גדול בתיקים של משקיעים פאסיביים שמשקיעים ישירות במדדי השוק.
למותר לציין שניתן כמובן להשקיע במדד S&P500 משקל שווה באמצעות שורה של קרנות סל שעוקבות אחריו.
בגרף שצירפתי כאן ניתן לראות שביצועיו של מדד S&P500 משקל שווה ב-20 השנים האחרונות היו גבוהים יותר מאשר שורה של מדדי שוק אחרים. השקעה במדד "משקל שווה" על פני 20 שנה (2003-2023) הניבה למשקיעים תשואה נאה מאוד של 11.5% בשנה. השקעה במדד S&P500 ה"רגיל" על פני אותו הזמן היתה מניבה תשואה של 10.3%.
הפער הזה של 1.2% בין שני המדדים נראה אולי פעוט, אבל על פני 20 שנה הוא משמעותי. 100 אלף דולר שהיו מושקעים במדד 500 S&P משקל שווה היו תופחים בין ינואר 2003 לינואר 2023 ל-880 אלף דולר. השקעה במדד S&P500 הרגיל הייתה תופחת גם היא יפה אבל נעצרת ב-710 אלף דולר.
לסיכום, נראה שבנקודת הזמן הנוכחית, מי שחושש מפני רמת הסיכון שמייצגות 7 המופלאות עדיף לו להיצמד למדדים שמנטרלים את ההשפעה שלהן עד כמה שניתן. 7 המופלאות הן כולן חברות נהדרות ומצליחות, אבל המחירים שבהן המניות שלהן נסחרות מייצגים סיכון לא מבוטל כלל. וכפי שראינו, יש דרכים להימנע מהסיכון הזה מבלי לוותר על החשיפה החיונית לכלכלה האמריקאית בכללותה.
בטור הקודם שפרסמתי כאן לפני כמה ימים העליתי תהיה באשר לכדאיות ההשקעה במדדים מובילים בארה"ב כמו נאסד"ק 100 ו-S&P500. זאת לאור העובדה ש-7 חברות טכנולוגיה גדולות – המכונות לאחרונה "7 המופלאות" - מייצגות בין 30% ל-50% מהמשקל במדד.
7 המניות הללו (אפל, מיקרוסופט, אמזון, גוגל, אנבידיה, פייסבוק וטסלה) נסחרות כיום לפי מכפיל רווח ממוצע של 43 – קרוב לכפליים מהמכפיל הממוצע של מדד S&P500. דרוש רק שינוי קל בסנטימנט כלפיהן, לא משהו שלא ראינו בעבר הקרוב והרחוק, כדי לגרום למניות הללו ליפול בעשרות אחוזים.
כמובן, ייתכן ששום דבר מכל זה לא יקרה והמניות תמשכנה לטוס לירח. אבל ניהול השקעות הוא גם ניהול סיכונים. ישנם לא מעט אנשים שמחזיקים בהערכות אופטימיות כלפי כלכלת ארה"ב, אך חוששים כי מחירן של 7 המופלאות פשוט מנופח מדי. לכן הם היו מעדיפים בשלב הנוכחי להקטין עד כמה שניתן את החשיפה אליהן, מבלי לאבד חשיפה כוללת לשוק האמריקאי. כיצד הם יכולים לעשות זאת?
אפשרות אחת שאותה הזכרתי בסוף הטור הקודם הינה השקעה במדד דאו ג'ונס 30. מדובר במדד וותיק שקיים מסוף המאה ה-19. בעבר הוא כלל רק מניות של חברות תעשייה. כיום הוא כולל מגוון רחב של ענפים: טכנולוגיה (מיקרוסופט, אפל, אינטל, אמזון, סיסקו), פיננסים (ויזה, טרוולרס, ג'ייפי מורגן), תעשיה (קוקה קולה, קטרפילר, בואינג, דאו כמיקלס), תרופות וביוטכנולוגיה (אמג'ן, מרק), צריכה בסיסית (ג'ונסון אנד ג'ונסון, פרוקטר אנד גמבל) אנרגיה (שברון) ורשתות שיווק גלובליות (וולמארט, מקדונלד'ס, הום דיפו).
השקעה בדאו ג'ונס היא השקעה על פני מגוון רחב של ענפים המייצגים את הכלכלה האמריקאית. רק 3 חברות מבין 7 המופלאות מצויות בדאו ג'ונס (מיקרוסופט, אפל ואמזון) ומשקלן הכולל במדד הוא כ-12%.
רוב החברות בדאו נסחרות ברמות מכפילים שנעות בין 15 ל-25. חלק מהן נסחרות אמנם במכפילים גבוהים מאוד אך זאת בעיקר בגלל שהן עברו לאחרונה מהפסד לרווח, והרווח עצמו עדיין קטן מאוד. כך לדוגמא יצרנית המטוסים בואינג – שנפגעה קשות בגלל מגפת הקורונה - סיימה לאחרונה שנה רביעית ברציפות של הפסדים. גם ב-2024 היא עדיין אמורה להפסיד. מניית בואינג עדיין נסחרת כיום בכמחצית המחיר שבו נסחרה בסתיו 2019.
ומה אם הוועדה תפספס?
השקעה בדאו ג'ונס היא בהחלט אפשרות אחת. אבל יש לה גם חסרונות. בחירת המניות למדד דאו ג'ונס נעשית על ידי וועדה מייעצת. הבחירה מנסה לייצג את הכלכלה האמריקאית בכללה באמצעות החברות הגדולות והמשפיעות ביותר. הבעיה היא שהוועדה עלולה לעיתים לפספס חברות שנמצאות בצמיחה מהירה ועדיין לא הגיעו לגודל המתאים.
במיוחד בולט למשל הפער בין אינטל שנמצאת במדד, ואנבידיה שנעדרת ממנו. אינטל נסחרת כיום בשוי שוק של כ-170 מיליארד דולר. שוויה של אנבידיה עומד על 2.2 טריליון דולר – פי 13 מאינטל. המשקיעים בדאו ג'ונס של השנים האחרונות פספסו לחלוטין את העברת המקל בין שתי חברות השבבים המובילות בעולם. אפילו AMD – שתמיד נחשבה ל"מתחרה הכושלת של אינטל", כבר נסחרת סביב שווי של 275 מיליארד דולר – כ-65% מעל לשוויה של אינטל.
בעיה אחרת עם הדאו נוגעת לטכניקת חישוב המשקלות במדד שנחשבת למאוד אנכרוניסטית, ולעיתים אף נוגדת עקרונות השקעה מודרניים. השיטה מתבססת על מחיר המניות עצמן ולא על שווי השוק של החברות. כך יוצא שמשקלה של מניית יונייטד הלת', ספקית שירותי בריאות ששוויה הוא 420 מיליארד דולר, עומד על 7.7%, בעוד שמשקלה של מיקרוסופט (3.3 טריליון דולר – פי 7 מיונייטד) עומד על 7.1%. משקלה של אמזון (3.1%) הוא פחות ממחצית המשקל של גולדמן סאקס (6.9%).
מכל הסיבות הללו הדאו ג'ונס אינו נחשב למכשיר השקעה אופטימלי. ועדיין, בבחינה לטווח הארוך, הביצועים שלו אינם בהכרח נחותים מאלו של מדד נאסד"ק ו-S&P500. אם נסתכל למשל על 20 השנים הראשונות של המאה ה-21 (ינואר 2000 עד דצמבר 2019) נראה שהשקעה בדאו ג'ונס הניבה תשואה כוללת של 147%, בעוד השקעה בנאסד"ק ו-S&P500 הניבה רק 119%. אם מוסיפים גם את הדיווינדים שחילקו החברות, הפער לטובת משקיעי דאו גבוה אף יותר.
הקסם הנסתר של האיזון מחדש
דרך אחרת שייתכן כי היא עדיפה לנטרל את השפעת 7 המופלאות היא להיצמד למדד שהוא דומה אך שונה: S&P500 משקל שווה (Equal Weight S&P 500 ). מדובר במדד שבו נמצאות כל 500 החברות המרכיבות את מדד S&P500 אך משקל כל אחת בו שווה לרעותה – 0.2%. באופן הזה ההשפעה של כל אחת מהמניות על המדד היא שווה. המשמעות היא שמשקלן של 7 המופלאות במדד המשקל השווה הוא 1.4% בלבד.
בניהול המדד יש עוד עיקרון: בכל תחילת רבעון מתבצע איזון מחדש של משקלות המדד. אם מחירה של מנייה אחת עלה מאוד ומשקלה במדד גדל, עורך המדד "מוכר" חלק מהמניות עד שמשקל הנותרות מגיע ל-0.2%. בכסף "שמתקבל" נרכשות מניות שמשקלן במדד ירד במהלך הרבעון. קרנות הסל העוקבות מבצעות כמובן את הפעולות הללו ממש בשוק.
מנגנון האיזון מחדש אינו מאפשר למניה או קבוצת מניות "להשתלט" על המדד. לאורך זמן זה אומר גם פחות תנודתיות במדד.
שימוש במדד עם מנגנון של "משקל שווה" מספק הגנה מפני מניות שמתנפחות יתר על המידה בגלל שהיו אופנתיות לזמן מסוים. לאחר מכן, כשזוהרן של החברות מתעמעם וביצועיהן העסקיים מתדרדרים, מחיר המניה שלהן עלול לצנוח בחדות. אלא שעכשיו הצניחה מתחוללת כאשר למניה הזו יש משקל גדול בתיקים של משקיעים פאסיביים שמשקיעים ישירות במדדי השוק.
למותר לציין שניתן כמובן להשקיע במדד S&P500 משקל שווה באמצעות שורה של קרנות סל שעוקבות אחריו.
בגרף שצירפתי כאן ניתן לראות שביצועיו של מדד S&P500 משקל שווה ב-20 השנים האחרונות היו גבוהים יותר מאשר שורה של מדדי שוק אחרים. השקעה במדד "משקל שווה" על פני 20 שנה (2003-2023) הניבה למשקיעים תשואה נאה מאוד של 11.5% בשנה. השקעה במדד S&P500 ה"רגיל" על פני אותו הזמן היתה מניבה תשואה של 10.3%.
הפער הזה של 1.2% בין שני המדדים נראה אולי פעוט, אבל על פני 20 שנה הוא משמעותי. 100 אלף דולר שהיו מושקעים במדד 500 S&P משקל שווה היו תופחים בין ינואר 2003 לינואר 2023 ל-880 אלף דולר. השקעה במדד S&P500 הרגיל הייתה תופחת גם היא יפה אבל נעצרת ב-710 אלף דולר.
לסיכום, נראה שבנקודת הזמן הנוכחית, מי שחושש מפני רמת הסיכון שמייצגות 7 המופלאות עדיף לו להיצמד למדדים שמנטרלים את ההשפעה שלהן עד כמה שניתן. 7 המופלאות הן כולן חברות נהדרות ומצליחות, אבל המחירים שבהן המניות שלהן נסחרות מייצגים סיכון לא מבוטל כלל. וכפי שראינו, יש דרכים להימנע מהסיכון הזה מבלי לוותר על החשיפה החיונית לכלכלה האמריקאית בכללותה.
