קאמלה האריס / צילום: Dreamstime24/07/2024 עמי גינזבורג
במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב של שנת 1992 בין ג'ורג' בוש האב לבין ביל קלינטון נכנס לז'רגון האמריקאי ביטוי סלנג חדש: "זאת הכלכלה, טמבל" (It's the economy, stupid). זו היתה אחת אחת הכותרות ששימשו את ביל קלינטון במסע הבחירות שלו.
הצוות של קלינטון ניסה להסיט באמצעות משפט קל וקליט את תשומת לב הציבור מההישגים היפים של בוש בתחום מדיניות החוץ. אלו כללו בין השאר את סיום המלחמה הקרה והתפרקות ברית המועצות, ואת מבצע "סופה במדבר" שנועד לשחרר את כוויית מניסיון הכיבוש שלה על ידי עיראק. הישגים אלו הביאו לתמיכה גדולה בבוש ובמפלגה הרפובליקנית. חלק מהמועמדים הדמוקרטיים לנשיאות ארצות הברית ויתרו מראש על הניסיון להתמודד מולו בבחירות.
הביטוי שמיוחס ליועץ האסטרטגי הבכיר של מסע הבחירות של קלינטון, ג'יימס קארוויל, היווה ביקורת כלפי מדיניותו הכלכלית של בוש האב. הדמוקרטים ביקשו ליצור זיקה בין ההאטה הכלכלית שאליה נקלעה כלכלת ארה"ב בשלהי כהונתו של בוש לבין טעויות במדיניותו. קלינטון כזכור ניצח בבחירות והביטוי הפך למטבע לשון נפוצה בתרבות הפוליטית האמריקנית. נעשה בו שימוש פעמים רבות בהקשרים שונים.
גם מערכת הבחירות הנוכחית בארה"ב נסובה בחלקה על נושאים כלכליים. זאת בנוסף לנושא העיקרי כמובן – גילם של שני המועמדים לנשיאות – טראמפ (78) וביידן (81). מכיוון שאלו גם שני הנשיאים האחרונים שכיהנו בבית הלבן, אפשר לבצע השוואה פשוטה ביניהם באמצעות כמה פרמטרים כלכליים בסיסיים.
ביידן פרש בתחילת השבוע מהמרוץ לנשיאות, ומסתמן שיוחלף על ידי סגניתו, קמלה האריס. זו הזדמנות טובה לבחון מה היו הביצועים של כלכלת ארה"ב לעומת יריבו הקולני. חשוב לזכור שההישגים הכלכליים שהיו לביידן (או היעדרם) ימשיכו להשפיע גם על מסע הבחירות של האריס שהייתה שותפה לדרכו מאז שהושבע לנשיא בינואר 2021.
לפני שאתחיל לדון בכל אחד מהנושאים הכלכליים שריכזתי כאן בטבלה חשוב לזכור דבר חשוב: על חלק ניכר מהפרמטרים שעליהם הוא נמדד – לנשיא ארה"ב אין ממש שליטה. הוא לא שולט כמעט בגובה האינפלציה – או במדיניות הריבית שנגזרת ממנה. אין לו שליטה על התפתחויות טכנולוגיות, ואין לו יכולת למגר לבד מגפה כלל עולמית כמו הקורונה או למנוע ממנה מלהשפיע על הכלכלה.
למרות כל אלו, עדיין יש בידיו לא מעט כלים כדי לנווט את הכלכלה האמריקאית במים סוערים. הוא אחראי על גיבוש התקציב והמיסים שיקבעו את גובה הגרעון. הוא אחראי להקצאה נכונה של כספי הממשלה. יש לו דרכים שונות לתמרץ את הצמיחה. והוא בעיקר אחראי על האקוסיסטם שבו נמצאת כלכלת ארה"ב, ועל יצירת התנאים הנכונים לצמיחה ארוכת טווח וברת קיימא של הכלכלה.
הצמיחה והדולר הפכו את תושבי ארה"ב לעשירים יותר
צמיחה: הנתון הראשון שאותו כדאי לבחון הוא מה קרה ל"נכסים" של ארה"ב לעומת ה"התחייבויות שלה". ממש כמו בדיקה של גוף עסקי. התמ"ג האמריקאי מייצג את הנכסים, אך הוא לא היחיד.
בסוף תקופתו של טראמפ עמד קצב צמיחת התמ"ג האמריקאי על כ-2.2% בשנה. לצורך המדידה לקחתי את שנת 2019 מאחר ובשנת 2020 צנח התמ"ג העולמי כולו בגלל מגפת הקורונה. בסוף תקופתו של ביידן, כלומר כיום, התמ"ג האמריקאי צומח בקצב של כ-3% בשנה. העלייה בקצב הצמיחה נובעת במידה רבה מהתפתחויות טכנולוגיות שהיטיבו עם חברות טכנולוגיה גדולות כמו גוגל, אמזון, אפל ומיקרוסופט.
אבל גם חברות אחרות בארה"ב עדיין צומחות, או לפחות מתייעלות ומצמיחות את הרווח שלהן. חשוב גם לזכור שהצמיחה של השנה האחרונה התרחשה בתקופה שבה הריבית בארה"ב ובכל העולם גבוהה יותר באופן משמעותי. זו צמיחה שמושגת מול רוח פנים חזקה (הריבית) ולכן היא מרשימה הרבה יותר.
אינפלציה וריבית: באמצע הכהונה של ביידן נקלע כל העולם לתקופה מאתגרת. לחצי האינפלציה הגבוהים שנוצרו בסיום סגרי הקורונה והואצו עם פלישת רוסיה לאוקראינה, גרמו לאינפלציה לזנק לרמות דו ספרתיות – ערכים שהעולם לא ראה מאז תחילת שנות ה-80'. יו"ר ה'פד' בארה"ב, כמו עמיתיו בעולם, נקט מייד במדיניות מצמצמת והעלה במהירות את הריבית. זה אמנם לקח קרוב לשנתיים, אבל כמו שספרי הכלכלה מלמדים, הריבית הגבוהה ניצחה את האינפלציה. האינפלציה בארה"ב הולכת ומתכנסת לכיוון היעד הרב שנתי (2%), והפחתות הריבית בדרך.
הטיפול של קברניטי ארה"ב באינפלציה – בעיקר יו"ר ה'פד' ג'רום פאואל ושרת האוצר ג'נט יילן שקדמה לו בתפקיד - היה נחוש ומוצלח. לא בטוח שכך היה קורה אילו טראמפ היה בתפקיד. בעיקר כשזוכרים את העימותים התכופים שהיו לו מול קברניטי ה'פד' בתקופת כהונתו.
גרעון, חוב ודירוג אשראי: גובה הגרעון והיקף החוב הם פרמטרים שלנשיא יש יותר שליטה עליהם. בתקופת טראמפ תפח הגרעון בתקציב ארה"ב עד ל-6.3% מהתוצר. תקופת ביידן מסתיימת עם גרעון של 4.6%. זה עדיין גרעון גבוה, אבל הוא מושפע בחלקו מתמריצים שניתנו בתקופת הקורונה ומהתמיכה הצבאית והפיננסית של ארה"ב באוקראינה וישראל.
הפחתת הגרעון וצמיחת התוצר סייעו לביידן לצמצם מעט את יחס החוב תוצר של ארה"ב מ-126% ל-122%. אלו עדיין יחסי חוב לא בריאים. בגרמניה למשל היחס הזה עומד על 64%. בנוסף, החוב של ארה"ב בתקופת ביידן זינק ב-7 טריליון דולר, קפיצה של כ-25% בתוך 4 שנים. זהו סכום עצום, שקל יותר לספוג אותו כאשר הריבית נמוכה וקשה יותר להתמודד איתו כשהריבית גבוהה.
יחסי החוב המעורערים הם אחת הסיבות להפחתת דירוג האשראי של ארה"ב על ידי סוכנות פיץ' לפני כשנה מ-AAA ל-AA פלוס, ולהפחתת אופק הדירוג שלה על ידי מודי'ס. הסיבה העיקרית להפחתה היא החשש מהקיטוב הפוליטי בארה"ב שכמעט הכניס אותה לחדלות פרעון עקב עיכובים בהעלאת תקרת החוב בקונגרס.
למזלה של ארה"ב קצב צמיחת התוצר הפתיע לטובה בשנה האחרונה, דבר שמאפשר לה לעת עתה לשפר את יחסי החוב שלה. עליית הסיכון של החוב האמריקאי עדיין לא משתקפת באג"ח ל-10 שנים שנסחרות ביותר ממאה נקודות בסיס (1%) מתחת לריבית ה'פד' קצרת הטווח. כרגע האג"ח הארוכות מושפעות בעיקר מגובה האינפלציה. לא נראה שהמשקיעים דורשים עליהן פרמיית סיכון עודפת.
תעסוקה ושכר: ביידן קיבל מטראמפ מדינה מוכת קורונה, עם סגרים וקפיצה באבטלה. הוא מחזיר לו (או להאריס) כלכלה בריאה שמייצרת מעל 200 אלף משרות מדי חודש. שיעור האבטלה בשנתיים האחרונות בארה"ב היה נמוך במיוחד – מתחת ל-4%. קצב עליית השכר זינק ל-5.5% - מעל לקצב האינפלציה. הציבור האמריקאי נהנה היום מביקוש לידיים עובדות וביטחון תעסוקתי גבהו יחסית. האריס תנסה כנראה להדגיש את הנקודה הזו בקמפיין שלה.
דולר: הטיפול המהיר והנחוש של ה'פד' באינפלציה גרם להתחזקות משמעותית בדולר האמריקאי. לפני 4 שנים נסחר הדולר בשער של 1.22 דולר ליורו. כיום השער הוא 1.08 דולר ליורו – התחזקות של כ-11%. בתחילת 2021 נסחר הדולר ברמה של 90.5 נקודות מול סל שכולל את 6 המטבעות הסחירים בעולם ("מדד הדולר"). כיום השער הוא 104 נקודות – התחזקות של 15%.
זה אומר שתושבי ארה"ב יותר עשירים כיום בכ-15% לעומת רוב התושבים בעולם המערבי. הדולר שלהם קונה יותר מוצרים בפחות כסף. התחזקות הדולר מסייעת גם בהפחתת האינפלציה בארה"ב ומקרבת את הפחתות הריבית. זו התחזקות שמבטאת את אמון העולם כלפי הדולר וכלפי הכלכלה האמריקאית.
סיכום: ההישגים הכלכליים של ארה"ב בתקופת ביידן – תקופה שכללה מגפה עולמית ושתי מלחמות שעדיין נמשכות – מרשימים בהחלט. ביידן היה שמח כמובן לקחת את ניהול המדינה ל-4 שנים נוספות, אבל אותות הגיל שבלטו בעימות מול טראמפ לפני כחודש מנעו ממנו לעשות זאת. השאלה אם סגניתו, האריס, תדע להשתמש בנתונים הללו כדי לשכנע את הציבור להצביע לה נותרה בינתיים פתוחה.
|
פרמטר כלכלי |
2020 (טראמפ) |
2024 (ביידן) |
|
|
|
|
|
קצב צמיחת התמ"ג (לפי 2 רבעונים אחרונים) |
2.2% |
3.0% (2019) |
|
קצב אינפלציה (ממוצע 12 חודשים אחרונים) |
1.3% |
3.4% |
|
יחס חוב תוצר |
126% |
122% |
|
חוב ממשלתי כולל (טריליוני $) |
34.8 |
27.8 |
|
שיעור הגרעון הממשלתי ביחס לתוצר |
6.3% (2023) |
4.6% (2019) |
|
ריבית ה"פד" |
5.5% |
0.25% |
|
תשואת אג"ח 10 שנים |
1.10% |
4.26% |
|
שיעור אבטלה (ממוצע 12 חודשים אחרונים) |
3.6% |
3.9% |
|
קצב עליית השכר בשנה האחרונה לכהונה |
4.5% |
5.5% |
|
דירוג אשראי לממשלה (S&P / מודי'ס / פיץ') |
AA+ / Aaa (neg) / AAA |
AA+ / Aaa / AA+ |
|
דולר / יורו |
1.22 דולר ליורו |
1.08 דולר ליורו |
|
דולר / סל של 6 מטבעות סחירים |
90.5 |
104.0 |
