מנכ"ל IBI קרנות נאמנות בראיון בלעדי ל-FUNDER : ״קרנות הנאמנות הולכות להיות שוק של טריליון שקל" 

בעסקת ענק בתעשייה רכשה IBI את פסגות קרנות נאמנות על כלל פעילות הקרנות הפסיביות שלה ועמה המנכ"ל והעובדים. מנכ"ל IBI קרנות נאמנות, אורי בן דב מנהל כעת את החברה עם מנכ"ל פסגות קרנות נאמנות לשעבר, אייל גורן. נפגשנו עמם לראיון משותף שבו הם הסירו את הפרגוד מעל העסקה המתוקשרת, שיתפו את המשנה שלהם לגבי שוק ההון וקרנות נאמנות בפרט, סיפרו על מוצרים חדשניים וניפצו כמה מיתוסים שגורים - מתוך מגזין FUNDER

 

 

FacebookTwitter Whatsapp
אייל גורן ואורי בן דב, צילום: עמי ארליךאייל גורן ואורי בן דב, צילום: עמי ארליך

11/06/2024 אודי אלוני, משה מימון, דניאל דותן

ב־1 במאי 2024 השלים IBI בית השקעות את העסקה הגדולה בתולדותיו כשחברת קרנות הנאמנות שלו רכשה 100% ממניות פסגות קרנות נאמנות. IBI קרנות נאמנות מיזגה לתוכה את כלל פעילות הקרנות הפאסיביות של פסגות קרנות הנאמנות, כולל המנכ”ל והעובדים.

במסגרת העסקה שהושלמה, תנהל IBI קרנות נאמנות שווי נכסים בסך של כ־53.3 מיליארד שקל ב־234 קרנות: קרנות פאסיביות, קרנות כספיות וקרנות מסורתיות. עסקת המיזוג הפכה את IBI לאחת מחמש חברות הקרנות הגדולות והמובילות בישראל.

שילוב שני המנכ”לים של החברות, מנכ”ל IBI קרנות נאמנות - אורי בן דב ומנכ”ל פסגות קרנות נאמנות לשעבר - אייל גורן, (כיום משנה למנכ"ל IBI קרנות נאמנות) לניהול משותף של הפעילות הממוזגת, הוא אירוע בפני עצמו. שוחחנו עמם בראיון ראשון מאז עסקת המיזוג.

משה מימון: היום עיקר הפעילות בקרנות סל זו פעילות של מוסדיים, נכון?

אורי בן דב: “בקרנות סל רואים בשנים האחרונות חזרה של הציבור. גם ברשתות החברתיות גדל דור שקרנות הסל הן כלי ההשקעה המועדף עליו”.

אייל גורן: “אני חושב שגם ב־IBI הבינו שתעשיית הקרנות היא לא מוצר אחד שנקרא 'קרנות נאמנות', היא ארבעה סגמנטים שונים שצריך להתייחס לכל אחד מהם בנפרד. לכל אחד מהם יש את קהל הלקוחות הנכון, את סוג התפיסה שלו לגבי המוצר, ויש את ההתנהלות והשירות שצריך לתת כל אחד מסוגי המוצרים: קרנות כספיות, קרנות אקטיביות מנוהלות (מסורתיות), קרנות מחקות, וקרנות סל. כל אחד מאלו הוא מוצר שבפארטו שלו הוא מאוד ממוקד סוג והעדפות לקוח ול־IBI יש כרגע את היכולת ל'זוז עם הגבינה'.

צילום: עמי ארליך


"היתרון האסטרטגי בתוך העסקה הזו, ש־IBI קרנות נאמנות הופכת להיות שחקן דומיננטי ומהותי של כל הסגמנטים האלו, בין אם זה הקרנות הכספיות והמסורתיות, ש־IBI כבר שנים מראה שיש להן נוכחות מאוד גדולה וצומחת, ובין אם זו הפעילות הפסיבית, שמחולקת לקרנות סל ומחקות. בקרנות סל, נכון להיום, עיקר הצמיחה מגיעה מהנגזרת של הצמיחה של השוק המוסדי”.

אודי: שזה גם ריטייל בסוף. אלו שקונים את הגמל והפנסיה.

אייל: “נכון. אנחנו יודעים שהגמל והפנסיה במהות שלהם ימשיכו לצמוח בגלל שיטת החקיקה בישראל – שיטת ההפרשות לעולם הזה. אז אם בעבר IBI קרנות נאמנות פחות יכלה ליהנות מהצמיחה הזו, היום יש לה את הנגזרת הזו שגם צומחת.

“בקרנות המחקות הדבר לא השתנה, כמו שאמרנו. נכון להיום, עבור רוב קהל היועצים או מנהלי התיקים, הסיפור של המסחר היומי הוא פחות המהות בקבלת ההחלטות”.

“היעד שלנו הוא להגיע ללא פחות מ־50 מיליארד שקל בכספיות"

אורי: “בשורה התחתונה, קרנות הנאמנות סיימו את שבע השנים הרעות שלהן ועכשיו הן בשנים הטובות, וזה הולך לשוק של טריליון שקל. בשאיפה נמשיך להיות 10%, למרות שנהיה 100 מיליארד עוד חמש שנים, מסיבה מאוד פשוטה - העסק הזה היה בנוי על B2B אחרי רפורמת בכר – זאת אומרת שאתה משווק ליועצים. בשיא היו 5,000 יועצים, ואז הבנקים סגרו את מערכי הייעוץ, דיללו, וירדו ב־70% בכמות היועצים. היעד שלנו הוא להגיע ללא פחות מ־50 מיליארד שקל בכספיות שזה אומר להיות כמו בנק קטן”.


“אני חושב שיש הבנה היום אצל כל המנכ”לים של הטופ פייב, שאנחנו חלק מהם, שכולם הם אנשים ‘פסיביים’. בתפיסת העולם ההשקעתית הפסיבית שלי, צריך לשבת על מדדים ועל המדדים הגדולים בתחום האקוויטי.

בתחום האג”ח – קרנות אקטיביות הן סופר רלוונטיות. אתם יכולים לבדוק את הקרנות הקונצרניות שלנו, שהן מכות כל תל־בונד - חמש שנים, שלוש שנים, מה שאתם רוצים”.

“כשבוגל חשב בשנות ה־70 על מדדים הוא חשב על אקוויטי"

אורי: “כשג’ון בוגל חשב בשנות ה־70 על מדדים, הוא חשב על אקוויטי, לא סתם. כי מה רלוונטי מדד באג”ח?! זה פחות רלוונטי כי שם אין את המשחקים של טופ 7, אפל שעושה פתאום בטריליון דולר... יש אפסייד מוגבל, זה לא מתאים לאג”ח בכלל”.

אייל: “היום זו כבר לא הסיטואציה. בעבר, אחרי שהקימו את מדדי שווי שוק, העתיקו את הדבר הזה במדדי אג”ח, ושם שווי שוק לא רלוונטי. האג”ח עם החוב הכי גדול לא צריך להיות המשקל הכי גדול בתיק, האפסייד שלו בדרך כלל הכי נמוך”.

אורי: “אנחנו חושבים, חד־משמעית, שבמניות ההשקעה צריכה להתרכז בעיקר במדדים, ובאג”ח ניהול אקטיבי הוא סופר רלוונטי”.

משה: אבל הכספיות היו קיימות מעל 20 שנים.

אורי: “אבל לא הייתה ריבית”.

משה: וכשהריבית תרד?

אורי: "לאפס היא כבר לא תרד בעשור הקרוב. הטעות הנוראית שעשו ב־2018 שהם לא החזירו את הריבית, אנחנו משלמים על זה שנים אחרי כן עם התפרצות אינפלציונית שלא מצליחים להשתלט עליה. לא יחזירו לריבית ריאלית שלילית. גם בריבית ריאלית של אחוז וחצי, אתה ב־3.5% ריבית.”

אייל: “היתרון של הקרנות הכספיות הוא שנוצרה תודעה והיכרות עם העולם שנקרא ‘קרנות נאמנות’. היום פי אלף אנשים שיש להם כסף פנוי, יודעים מה זה המונח ‘קרנות כספיות’”.

אודי: זו עבודה שלנו. אנחנו תקשרנו את זה לטלוויזיה, לא רק לעיתונות.

אייל: “אחד האתגרים שעדיין לא נפתר בעולם קרנות הנאמנות, שבואו נגיד את האמת, הן לא מונגשות לציבור”.

אודי: הדבר הכי גרוע שבגללו לא כל האנשים קונים קרנות כספיות, זה שהם נכנסים לאפליקציה של הבנק, ואין להם שם שום לינק לזה. ואז צריך לומר להם – ‘כנסו לפאנדר, קחו את המספר של הקרן שאתם רוצים ותעשו את זה בחיפוש’

אורי: “לעובדה שהציבור מתרגל לקנות כספיות, יש משמעות אדירה אחר כך. כך הרבה יותר קל להעביר לקוח לאקטיבי או לפסיבי, כי קודם כל, יש לו כבר חשבון ניירות ערך ושנית, כבר לא זר לו המונח ‘קרנות נאמנות’”.

אודי: בדיוק. זה סוג של משפך.

אייל: “שוק הקרנות הכספיות עוד יכול לצמוח. פי 5 בקלות”.


אודי: הסיבה המרכזית לכך שהקרנות הכספיות צמחו בארצות הברית, כרגע זה 6.5 טריליון, היא שאין כמעט פיקדונות שם. בארה”ב אתה לא מקבל כלום בבנק שלך, והדרך היחידה שלך לקבל משהו, היא דרך כספית. בארץ זה שונה כי יש דינמיקה של תחרות. אבל מה שהצמיח את הכספיות בארצות הברית זה ‘יחידה שווה דולר’ תמיד. אין שינוי בזה. את כל תוספות הריבית הם נותנים לך בחשבון, והכספיות זה הכסף שלך. אתה יכול למשכן את הכספית שלך ולקבל הלוואות ולקנות בית ומכונית. צריך לפתח את הענף הזה של הכספיות פה בארץ.

משה: רשות ניירות ערך הציעה רפורמה שאמורה לסייע לקרנות הכספיות על ידי כך שיקומו קרנות במועדים קבועים, מה שיאפשר לקרנות כספיות להציג תשואה בפועל ולא רק תשואות עבר, אתם חושבים שזה יתפוס אצל הציבור?

אורי: “עוד לא פיצחו איך לעשות את זה. הרכבת דוהרת בקצב שיא בכספיות הרגילות, זה הולך למאות מיליארדים.

“היום קרנות נאמנות בישראל זה 9%, זה בקלות יכול וצריך להגיע ל־20%, כמו בעולם. כי בסוף זה המוצר הכי בטוח, הכי שקוף, הכי נזיל, עם כל יתרונות המס. אנחנו כשחקן גדול, בטופ 5 שרוצה להגיע לטופ 3 גם, ללא ספק נהיה בכל סגמנט, בכל מוצר, ונשמור על חדשנות – זה מה שתמיד אפיין גם את פסגות וגם אותנו, החדשנות מאוד חשובה. גם בגידור, וגם במוצרים מיוחדים”.

דניאל: מאז שיצא המוצר ‘קרנות גידור בנאמנות’, הוא סיפק את הסחורה לדעתכם?

אורי: “בביצועים כן”.

אייל: “תראי, יש בעיה להגיד את המונח הזה, ‘קרנות גידור בנאמנות’, כמקשה אחת. למעשה גם זה עוד הולך להשתנות כי כל קרן נאמנות שמראש ובמהות היא מוצר שקוף, אז בקרנות הגידור בנאמנות לקחו את זה עוד יותר קדימה ברמת השקיפות, ובכל קרן מתוארת האסטרטגיה כולל הדוגמאות. ולכן נורא קשה לומר האם קרנות הגידור בנאמנות כולן הוכיחו את עצמן מבחינת הביצועים. זה כמו לשאול: ‘האם תעשיית הקרנות הוכיחה את עצמה בביצועים’? באופן כללי, הסיבה שקרנות הגידור בנאמנות עדיין לא צלחו את שלב הגיוסים היא כי מבחינה תפעולית רק הבנק הבינלאומי היה סולק, ועד היום עדיין לא כל הבנקים סולקים.

“אנחנו מניחים שברגע שכל הבנקים יאפשרו את זה ברמה פשוטה כמו לקנות קרן כספית (שזה לא המצב היום כי בחלק מהבנקים אתה חייב לפנות ליועץ ההשקעות שלך כדי לקנות את זה), אני מניח שזה יהיה לקראת סוף השנה, שכל הבנקים יהיו ערוכים לפתוח את זה לציבור ותהיה מספיק היסטוריה כדי להבין כל אסטרטגיה ברמת המהות לגבי ההצלחה שלה, זו תהיה עוד נקודה. כרגע זה עדיין לא נגיש”.

“הבורסה הישראלית לצערנו כבר לא משקפת את הכלכלה הישראלית"

דניאל: נתונים שפורסמו בסוף 2023 הראו שכל שקל חמישי של הציבור הושקע במניות בחו”ל. אתם חשים שהמלחמה החריפה את זה?

אורי: “היום כשאת מסתכלת בקופות גמל וגם בחסכונות לטווח ארוך, בערך שני שליש מההחזקות המנייתיות של הציבור יושבות בחו"ל, וזה בסדר. זה מאוד הגיוני ש־70% מהפוזיציה המנייתית תהיה בחו"ל. עם כל הכבוד למדינת ישראל, מה לעשות שאין לנו את טסלה או את אפל או את גוגל או את מייקרוסופט".

אודי: איך אתה מתייחס לאלו שלקחו את זה ל־100%?


אורי: “תראה, באלאנס זה דבר חשוב בחיים, אבל לא בטוח גם ש־100% זה קיצוני היום. הבורסה הישראלית, לצערנו, כבר שנים לא משקפת את הכלכלה הישראלית, כי חברות ההייטק לא מנפיקות את עצמן כאן. הבורסה הישראלית נהפכה קצת לבורסה 'מזרח תיכונית'. לגבי השקעה במניות, לא סתם אני אוהב את ה־S&P, כי בסופו של דבר, מה לעשות שכשיש קורונה חברה אמריקאית מצילה אותנו, וכשיש רכב חשמלי אז באה טסלה, ובמהפכת השבבים באה אנבידיה, וכולן יושבות באמריקה. אני אוהב לראות כדורגל בלונדון, לעשות סקי בצרפת, אבל את הכסף שלי אני שם ב־S&P והכל בסדר. אני מאוד אוהב לחיות בישראל. אני אמשיך לחיות בישראל, התזרים והקריירה שלי פה. אבל ברמה האישית, כבר שנים 100% מהפוזיציה המנייתית שלי בחו”ל”.

“הבורסה בישראל נהפכה להיות מסלקה של אג”ח. אין פה כמעט הנפקות, והיא לא מייצגת את הכלכלה הישראלית, ולכן מאוד הגיוני שהרוב המכריע של ההשקעות המנייתיות של הישראלים יהיו מעבר לים”.

“הניהול האקטיבי הוא סופר רלוונטי כי הוא מכה את המדדים שנה אחרי שנה"

אייל: “להבדיל משוק המניות, שוק האג”ח הקונצרני בישראל הוא מאוד מפותח. הוא הכי טוב בעולם. הוא נותן ערך מאוד גבוה. בואו נדבר על השקעות. בסופו של דבר, כשאתה נפגש עם חברות בארץ, ההום בייס והאג”ח מאוד הגיוני, כי האפסייד מוגבל, זה ניהול סיכונים וניהול אשראי. אתה נותן אשראי לפעילות שאתה מכיר, לחברות שאתה פוגש. נושא המניות, הוא עולם אחר. לכל חברה ישראלית, יש חברה קצת יותר טובה ממנה בחו”ל”.

אורי: “הכל זה תפיסה של איך אתה מנהל השקעות בחיים. אני למשל יכול לומר לך, שבתפיסה ה’וורן באפטית’ שלי, אין לי אג”ח אחד בתיק. התפיסה שלי היא ‘תשקיע במניות, 100 פחות הגיל שלך’, כי בסופו של דבר, אני מעדיף לא לתת הלוואות לחברות, אני רוצה להיות שותף באפסייד שלהן, אם אני רוצה להגדיל את הסיכון אז דרך האקוויטי, והכל ישאר במזומן. הניהול האקטיבי הוא סופר רלוונטי כי הוא מכה את המדדים שנה אחרי שנה”.

“בשנות ה־70-80 כשהייתה ריבית גבוהה, החברות היו ממונפות. אלו שהובילו את ה־S&P היו חברות עם מאזן מאוד מנופח. היום מי שמוביל את ה־S&P זה חברות ההייטק. הן נהנות מהריבית בכלל. יש להן הררי מזומנים. הכל התהפך”.

אייל: “ה־S&P הוא לא הכלכלה האמריקאית. הרוב המוחלט של ההכנסות שלו מגיעות בכלל מחוץ לארצות הברית”.

אודי: לטווח הארוך אני מסכים איתך.

אייל: “הכל זה לטווח הארוך. אין טווח קצר. לא מנסים לתזמן שוק מניות”.

אורי: “אופק השקעה מינימלי במניות זה עשר שנים. תסתכל על הרווחיות של החברות ב־S&P זו רווחיות מטורפת של כ־7% ברווחיות”.

אודי: אבל זו אינפלציה של 7% שנכנסה.

אורי: “זו הסיבה שאני חושב שה־S&P לא מנופח. בשלוש שנים האחרונות, האינפלציה בארצות הברית הייתה אגרגטיבית מעל 20%. זאת אומרת שה־S&P, ריאלית, יכול היה להיות גם 6% בקלות. הוא עלה נניח מעל 20%, אבל האינפלציה עלתה יותר”.

אודי: “בסדר, אבל המכפילים שם לא זולים.

אייל: “מי ששיטת העבודה שלו היא להשקיע לפי מכפילים, לא הוכיח את עצמו בעשור האחרון. הוא הפסיד כסף כי העולם זז, ולנסות לבחון את ה־S&P לפי המכפילים של לפני 20 שנה, כשהמניות הגדולות היו חברות האנרגיה וחברות התעשייה, זה לא נכון”.

אודי: אתה לא בוחן לפי מה שהיה. אתה בוחן את זה לפי המכפילים של האג”ח. אם אני באג”ח יכול לקבל מכפיל 15, והחברות ששולטות במדד הזה הן במכפילים של 40...

אייל: “את זה יכולת להגיד לפני שנה וחצי. והיית מפסיד 100% תשואה במניות האלו”.

אודי: אני מסכים איתך שאדם פרטי צריך אופק השקעות של כעשר שנים. אבל אתם כמנהלי השקעות אקטיביים, צריכים לבדוק גם את הטווחים הקצרים.

אורי: “ברור. אנחנו בודקים כל הזמן”.


“ניהול השקעות זה כמו דת"

אורי: “תראה, רוב התשואה מגיעה מ־ Asset Allocation (הקצאת נכסים). ולכן כשאתה מנהל תיק 80-20, תיק 90-10, באג”ח, זה ברור שאתה צריך את מנהל ההשקעות – אתה צריך להחליט איזה אחוז בחו”ל, מדדים/לא מדדים, יש לך המון החלטות. בסופו של דבר, אתה משלם למנהל ההשקעות כדי שיעשה לך את ה־Asset Allocation.

“מנהל ההשקעות הוא סוג של כומר. ניהול השקעות זה כמו דת. יש את הדת הפסיבית והדת האקטיבית. בסופו של דבר חשובה ההיברידיות, השילוב בין המוצרים. באג”חים הרבה יותר אקטיבי, ובמניות הרבה יותר פסיבי”.

משה: האם לדעתכם הבורסה צריכה לעודד חברות זרות שיבואו לפה להנפיק אג”חים?

אייל: “אני חושב, כמו שאורי אמר, בגלל שיש ערך מאוד גבוה לניהול אקטיבי בשוק האג”ח בארץ. כמה שיבואו לפה זה בסדר, כי זה לא יכריח את מנהל ההשקעות לקבל החלטה אם להשקיע או לא להשקיע. אולי זה יצור מגוון יותר רחב או אולי שיפור תנאים בשטרי האג”ח המקומיים, שתהיה תחרות. זה שיביאו לפה לבורסה עוד חברות שינפיקו כאו זה לאו דווקא דבר רע, אבל לא בטוח שמנהל השקעות אקטיבי ישתמש בזה”.

אורי: “הטיפ שאני יכול לתת לכם, הוא כמה שפחות לבדוק את התיק. אחת הבעיות של משקיעים זה שהם מנסים לתזמן את השוק. יש לי סיפור על לקוח שלצערי הוא עם דמנציה. כל החיים הוא היה קונה ומוכר ומרוויח לא רע. כשהוא הגיע אלינו הסתכלנו על תיק ההשקעות שלו וראינו שיש לו אנבידיה. הוא שכח שהוא קנה את זה לפני שנתיים, ועשה 400%+. סביר להניח שכל משקיע אקטיבי אחר היה כבר מוכר את המניה”.

משה: מה יביא את התעשייה הזו לטריליון שקל?

אייל: "היא צריכה להכפיל את עצמה. בוא נפרוט את זה. קרו כמה דברים מאוד משמעותיים. חלקם כבר קורים וחלקם עוד יקרו. הדבר הראשון, דיברנו עליו, זה עולם הכספיות שהוא תופס תאוצה מאוד גדולה ואין סיבה שהוא יפסיק לצמוח גם אם הריבית תרד. הדבר השני, שאנחנו רואים בשנים האחרונות, שישראל סוף סוף נכנסה לזה שהעולם הפסיבי הופך להיות נתח גדול מאוד וצומח, בין אם זה דרך מוסדיים ובין אם זה דרך יועצי השקעות, מנהלי תיקים וריטייל.

"ככל שההון הולך וגדל, אין סיבה שהתעשייה הפסיבית לא תמשיך לצמוח, ואין סיבה ש־IBI, שיש לה את שני הסגמנטים במוצרים ואת היכולת להמשיך לפתח ולהתפתח ולהישאר שחקן תחרותי בתוך העולם הזה, לא תצמח משמעותית.

כל הדברים האלו ביחד, יגרמו לכך שהביטחון והנגישות למוצר שנקרא ‘קרנות נאמנות’ בכלל, והנתח של הקרנות המנוהלות האקטיביות ובפרט, ילך ויגדל. לכן סביר להניח שנראה גם את הקרנות האקטיביות המנוהלות הולכות וצומחות. ב־IBI זה כבר קורה”.

"הדבר הכי טוב שקרה לתעשיית הקרנות, זה הכספיות"

אורי: "אני אצטרף לגורן ואומר, שגם אם אני אעשה יחס המרה של נניח 1 ל־5 אפילו, אני טוען שגם אם הריבית תרד קצת, אז הכסף שייצא מהכספיות יחזור לקרנות נאמנות. ואז הוא יחזור לאקטיבי ופסיבי. גם אם יהיה שיפט בתעשייה, התעשייה רק תצמח. כי אם חשבון ניירות ערך נפתח פתאום ללקוחות שלא היה להם עד היום חשבון, בזכות קרן כספית, גם אם הריבית תרד ל־2% אפילו, המעבר המתבקש יהיה לקרנות. אני חושב שהדבר הכי טוב שקרה לתעשיית הקרנות, זה הקרנות הכספיות".

אודי: איך אתם רואים את השילוב שלכם, עם עסקת הרכישה של IBI את פסגות קרנות נאמנות. איך אתם מנהלים את החברה עכשיו?

אורי: "העסקה רק הסתיימה עכשיו, אבל אני מרגיש שאין צורך מהותי ביני ובין אורי לעשות חלוקת תפקידים מאוד ברורה, כי יש בינינו דינמיקה מאוד טובה והבנה. אייל משנה למנכ"ל ואחראי על השיווק ואני אחראי על דברים אחרים. אנחנו עם אפס אגו. דייב לובצקי קנה חברה ב־150 מיליון שקל, ואני מתכוון להכפיל את החברה, גם מבחינת הרווחיות ולהביא אותה ל־400 מיליון. בסוף גם אייל וגם אני רוצים בצמיחה והצלחה של החברה הזאת. אני חושב שזה נכון אגב, לכל המנהלים ב־IBI קרנות נאמנות. יצא לי לפגוש אנשים מאוד מרשימים ברמת איכות ומקצועיות מאוד גבוהה”.

אייל: “בסוף מדובר בעסקה שונה מעסקאות עבר שהיו בתעשייה. לא קנו פה פעילות, לא קנו פה שווי נכסים כדי להיות גדולים יותר, קיבלו פה החלטה אסטרטגית וקנו חברה שמגיעה עם המון ידע וניסיון בעולם הפסיבי. IBI, בהחלטה ובחירה עצמאית שלהם, בחרו לקלוט את הרוב המוחלט של העובדים שיתעסקו בפעילות המדדים שאותה הם רכשו. כי ההבנה היא שעכשיו מייצרים פה חברה עם צוות מאוד חזק על כל היכולות - ניהול השקעות, תפעול, מסחר, בקרה, שיווק ופיתוח עסקי. כל העובדים נקלטו, ואין תחושה שיש ‘אנחנו’ ו’הם’. מיד ניתנה תחושה של אנחנו ביחד”.

אודי: השמות של הקרנות הוחלפו?


אורי: "כן. הכל הוחלף כבר ל־IBI .IBI מחקה ו־IBI סל”.

אייל: “IBI קרנות נאמנות זה גוף שונה ובהסתכלות אחרת לגמרי על העולם העסקי ועל העובדים. יש פה בעלות פרטית של דורות של אנשים שבנו את העסק הזה במו ידיהם, והם לא מתעסקים בתפל רק בעיקר. דואגים שתהיה פה סביבת עבודה נעימה ואיכותית, אבל לא מתפשרים על מקצועיות”.

אורי: “וגם חדשנות. זו האסטרטגיה של המנכ”ל שלנו, דייב לובצקי, לקחת את העסקה של פסגות שכבר הייתה כמעט סגורה עם גוף אחר, זו הברקה. יש פה פיתוח עסקי ברמה הכי גבוהה. יש פה מנכ”ל שהוא מנהיג. אני מאמין ב־Win־Win לכולם. כשטוב לך, טוב לעובדים, טוב לבעלי המניות, טוב ללקוחות. זו תפיסת העולם שלנו.

“כשהגעתי ל־IBI, והייתי לפני כן במיטב ובמגדל, היה לי ברור שזו התחנה האחרונה שלי. אני כבר 12 שנים ב־IBI ואני כאן עד לפנסיה”.

"כשאתה משקיע במדדים, יש לך זמן לתחביבים"

דניאל: ובנימה קצת יותר אישית עליכם?

אורי: "יש לי סלוגן: 'כשאתה משקיע במדדים, יש לך זמן לתחביבים'. יש לי הרבה תחביבים והמוזיקה בולטת בהם. כשהייתי צעיר הייתי ב'שכנים של צ'יץ'. אני מתעסק הרבה עם מוזיקה, כותב שירים, מנגן בפסנתר ושר. הוצאתי שירים מקוריים שלי ועשיתי הופעות".

אייל: "אני אוהב לעבוד. זה גם התחביב שלי".

אודי: לא דיברנו על רגולציה. אתם רגועים עם העניין הזה?

אורי: "כן. הרגולציה היא לגמרי פרו־תעשייה. הצוות שאבי לאור מוביל היום ברשות, הפיקוח על קרנות הנאמנות, הוא צוות שאפשר לנצח איתו. הם הולכים איתנו יד ביד, ואנחנו נגיע לטריליון גם בזכותם".

משה: מה עם ההחזקות של קרנות הסל במניות הבנקים?

אורי: "הבנקים לא קשורים לרשות לניירות הערך, הבעיה שלהם זה הפיקוח בבנק ישראל. הבעיה עם הבנקים תיגמר כשהם יחריגו בהחזקות בפסיביות כמו שהחריגו באסיפות הכלליות. לפעמים לוקח שנים עד שהמוח מבין את ה־Obvious”.

אייל: "יש את הוועדה של הארביטראז' בין המוצרים. הוועדה הזו, אם היא תיקח את עצמה ברצינות, תעשיית הקרנות יכולה מאוד ליהנות מזה".

אודי: השמועות אומרות שהסוכנים יוכלו לשווק קרנות.

אייל: "כל החלטה שתהיה שם, היא כנראה תשפר את המצב של הקרנות אל מול המוצרים האחרים".

משה: מה אתם רוצים לראות ב'אנד גיים' של הארביטראז' הרגולטורי בין הקרנות, הפוליסות, והגמל?

אורי: "שלושה דברים צריכים לקרות: צריך לסגור את הארביטראז' הרגולטורי, להכניס את יתרונות המס של הגמל להשקעה ושל הפוליסות חיסכון לקרנות, ולשפר את מערך ההפצה – לפתוח את זה לאלפי סוכני הביטוח".

משה: מה לגבי חדשנות? כיצד החדשנות משתלבת אצלכם?


אייל: "תפיסת העולם במהות, וזה היה גם בפסגות, היא להביא חדשנות. לא לנסות לעשות 'העתק הדבק' במוצרים הפסיביים ופחות לראות מה אחרים עשו ולנסות ללכת עם הטרנד, אלא לחפש מקומות שיש בהם או עיוותי שוק או בעיות גדולות שקיימות ולתת להם פתרון".

"במוצרי האג"ח לדוגמה, אפשר היה למצוא הרבה מאוד בעיות במדדים הגנריים ובמדדים בתעשייה, וכבר לפני הרבה מאוד שנים הבאנו פתרונות לעיוותים כאלו, כולל מוצרים שפותרים טעויות פסיכולוגיות של משקיעים".

דניאל: אילו פתרונות למשל?

אייל: "הבאנו פתרונות כמו השקעה על בסיס המרווח בשוק האג"ח שהציבור בדרך כלל עושה הפוך, או השקעות במדדים שמגדרים את הסיכון על ידי תקרת מנפיק אפקטיבית, ויש לנו בקנה עוד לא מעט מוצרים חדשניים, לדעתי זה יקרה בתקופה הקרובה, ונצא בעוד מוצרים שפותרים בעיות שקיימות או שהם אפיקי השקעה שלא מונגשים מספיק לציבור הישראלי לריטייל.

"לפסגות, במוצרים שהם לא גנריים, יש מעט קרנות מחקות, אבל הן בשווי נכסים גבוה. כלומר לא ניסינו לצאת כמו 'פטריות אחרי הגשם' אלא בכל החלטה לגבי מוצר שנעשית, וככה זה גם ב־IBI, יושבים, חושבים ומזהים הזדמנויות. לא סתם יוצאים עם מוצר רק כדי שיהיה לנו מוצר דומה למוצר של הגוף המתחרה”.

"הקרקע האחרונה בתל אביב"

אורי: אחד הדברים שאנחנו מאוד אוהבים ברכישה הזו, כי אנחנו בשוק הפסיבי, יש שני מותגי על – S&P ונאסד”ק. קודם כל צריך להיות ענק בג’איינטים ולצמוח. אנחנו היינו חזקים אבל בדמי ניהול יחסית גבוהים, אז הצמיחה שלנו נעצרה. מה שהרכישה של פסגות עשתה לנו – אני קורא לזה ‘הקרקע האחרונה בתל אביב’, זה היה בעצם לקבל נכס שיש בו גם את מותגי העל. קנינו פה מיליארדים של S&P ונאסד”ק, ולצד זה, מוצרים מאוד מיוחדים כמו מדד שילר ומוצרים נוספים, וזה מתחבר גם עם החדשנות. השוק הפסיבי יצמח גם דרך הג’איינטים”.

אודי: מה לגבי הכלכלה הישראלית? אמרתם שאתם אופטימיים לגבי ישראל, מה אתם אומרים למישהו שמושקע בישראל ועבר את השנה וחצי האחרונות...?

אורי: "בסופו של דבר, הכלכלה הישראלית מפתיעה בכל פעם מחדש. רוב הציבור הישראלי נמצא בארץ ולא טס לחו"ל. מדד רשתות השיווק עלה ב־25% מתחילת השנה, אתה תראה נתוני צמיחה מאוד חזקים של הרבעון הראשון. אם המלחמה תימשך שנים זה משהו אחר, אבל כל עוד זה ייגמר בהסדר בצפון ובדרום, זה בסדר".

דניאל: אבל אנשים לא טסים לחו"ל כי הם פוחדים מהאנטישמיות ומה שהולך שם, לא בגלל שהם באופוריה מישראל

אייל: "תראו, אפשר למצוא בכל רגע נתון המון סיבות מדוע לא להשקיע בשוק המניות, ולהמשיך לדבר על המלחמה כאיזה פקטור מאוד שלילי על השווקים, זה כבר הוכיח את עצמו שזה לא נכון. השוק אוהב ודאות – גם ודאות רעה היא ודאות. אנחנו נמצאים במצב של לחימה ומלחמה בעזה ובצפון כבר תקופה מאוד ארוכה. השוק כבר הפנים את זה ומעכל את זה, ולכן גם לאחרונה, כשהייתה אסקלציה בשתי הגזרות, לא ראינו את השווקים מתרגשים מזה כי הם כבר הפנימו שזו המציאות.

"דווקא תסריט שבו השוק נותן תקווה, שהוא יכול להגיע ממגוון רחב של תרחישים שמרמזים על שינוי בסביבה הקיימת היום, בין אם היא פוליטית ובין אם היא בגזרת הלחימה, זה יכול להביא לאפסייד בשוק הישראלי, כנראה בטווח הקצר. בהסתכלות ארוכה, כמו שאורי אמר, שוק המניות בארץ הוא חלק קטן מאוד משוק המניות בעולם, אבל צריך להבדיל בין הטווח הקצר לבין הטווח הארוך".

"תיק השקעות צריך להיות ברובו המכריע במניות בחו"ל"

אודי: היו שתי בעיות אינהרנטיות בשוק הישראלי, מקום המדינה ועד ממש עכשיו. היה ‘Home bias‘ מאוד חזק, והייתה סולידיות מאוד חזקה. רוב הציבור הישראלי התרכז ב־80-20, 90-10 ופתאום, במשך שנתיים־שלוש, זה התהפך – כולם יצאו החוצה, וכולם הפכו להיות מנייתיים בצורה רצינית.

אורי: "זה קרה בחיסכון לטווח ארוך. שם כבר שנים יוצאים החוצה. בחיסכון לטווח קצר עדיין יש לך 2 טריליון שקל שיושבים בפיקדונות, שזה 40% מנכסי הציבור, אז הציבור הישראלי עדיין סופר סולידי. החשיפה המנייתית של הציבור הישראלי מאוד נמוכה, באופן יחסי לעולם, ואם הוא כבר עושה חשיפה מנייתית לחו"ל, זה דבר מאוד נכון וטוב. זה גורם לי להיות עוד יותר אופטימי לגבי שוק הקרנות, דווקא בגלל שאין ‘Home bias’.


“בלי קשר למצב הפוליטי, לשים את רוב הכסף שלך במניות בארץ, זו החלטה טיפשית שאין בה שום היגיון כלכלי. כי עם כל הכבוד, אנבידיה, גוגל, טסלה, ו־S&P, לא צומחים בארץ. גם אם אתה גר בהולנד, זה מטופש שכל הכסף שלך יושקע בהולנד, לא מנהלים השקעות ככה. היום בלחיצת כפתור אתה יכול להיות מפוזר גיאוגרפית ולכן אני אומר שזה גורם לי להיות אופטימי, כי סוף סוף תיק ההשקעות של הציבור נהיה יותר חכם, הוא מאוזן יותר, הרבה יותר בחו”ל, וזה יגרום לכך שהתשואות לטווח הארוך יהיו עם פחות סטיות תקן.

“הרי בסופו של דבר, מה שחשוב זה התשואה במונחי סיכון – מדד שארפ, סטיית התקן. כשתיק ההשקעות שלך לא מפוזר רק בארץ, אז סטיות התקן יירדו. הרי בסוף אתה רוצה מח”מ ארוך. מה אתה רוצה בסוף בקרנות נאמנות? מה שחשוב לך זה להרוויח גם כחברה וגם ללקוח, זה שהמח”מ יהיה ארוך. שלא כל שנה הוא יחליף את התיק שלו, ולכן אם הוא יוצא יותר להשקעות בחו”ל, כנראה שהוא יראה לאורך זמן סטיות תקן יותר נמוכות בלי ויתור על תשואה, זה יאריך את המח”מ של תיקי הקרנות וזה יעשה גם לנו טוב וגם ללקוחות טוב. זה ה־Win-Win הקלאסי.

“הדבר שתעשיית הקרנות הכי סובלת ממנו ב־20 השנים האחרונות זה מח”מ קצר שדופק את התשואות של הלקוח ודופק את החברה. אם היו מנהלים את רוב הכסף של הציבור בחו”ל, זה לא היה קורה. תיק השקעות צריך להיות ברובו המכריע במניות בחו”ל, ובאג”ח הרוב המכריע בארץ”.

"בכל תחום יש את הטאלנטים שלוקחים 90% מהכסף"

דניאל: איזה סקטורים מובילים היום בעולם?

אייל: "אני רוצה לומר משהו על זה. לחפש כל הזמן את הסקטור הבולט, זה בדיוק הסיכון שקיים בשווקים – סיכון ה־FOMO שהשתלט על המשקיעים, ואולי יכול בעתיד להדביק גם מנהלי השקעות.


“באופן כללי, השקעה לא צריכה לחפש את הטרנד שעשה הכי הרבה בחצי שנה האחרונה ולנסות לייצר אליו חשיפה יותר גבוהה. אני אתן כדוגמה את מניית אנבידיה, בלי קשר לאם היא יקרה או זולה, רוב הציבור שמשקיע חשוף לאנבידיה בתיק ההשקעות הממוצע, וכשהוא מתחיל לייצר לעצמו עוד AI, זה כמו ‘לחם בפיתה’, זה מייצר חשיפה לא מאוזנת, ושם הסיכון”.

אורי: “אני רוצה להוסיף, S&P זה המדד הכי אקטיבי שיש. וזו הטעות של אנשים. אין אף מנהל השקעות בעולם שמזיז סקטורים כמו שיטת המדד של ה־ S&P. לפני 20 שנה, הטכנולוגיה הייתה 5%, היום היא 30%. תראו מה קרה לסקטור הבנקאות, לסקטור האנרגיה, בסופו של דבר המתודולוגיה שלו לחפש את הווינרים ולא לשים מגבלה אלא לתת לווינרים לדהור”.

דניאל: אבל ה־S&P500 לא מאוד מגוון. המשקל של 7 המופלאות הוא 30% מהמדד

אורי: "עובדתית זה נכון. אבל זה העולם שלנו, העולם הוא פארטו קיצוני וזה מאוד הגיוני. גם בספורט, גם במוזיקה, בסוף יש את הקבוצות המובילות, את הזמרים המובילים. בכל תחום יש את הטאלנטים שלוקחים 90% מהכסף".

משה: אבל בסוף צריך להגדיל את החדשנות ואת המוצרים החדשים.

אורי: "נכון. אתה כל הזמן מחפש חדשנות. קרנות גידור בנאמנות זה מאוד חדשני. ה־Product Innovation זה חלק מה־DNA של IBI וירשנו את זה גם מפסגות, אבל צריך לזכור שבסוף צריך להאריך את המח”מ של הלקוח. התהליך של הגלובליזציה של תיקי ההשקעות הוא נהדר והוא יעשה תשואות יותר טובות”.

אודי: שאלה לסיכום – אתם צופים שתהיו המובילים? ש־IBI תהיה בשלישייה הראשונה?

אורי: "בהחלט. היום אנחנו בטופ 5, יחד עם הראל, מיטב, מגדל והפניקס, לוקחים 85% מהשוק".

אייל: "עסקת המיזוג של פסגות עם IBI היא שונה מכל עסקאות המיזוג שהיו ב־15 שנים האחרונות, זה אירוע אחר לגמרי. כי בחרו פה לקחת סוג נכס מסוים שהיה פחות דומיננטי ב־IBI קרנות ובכך הקטינו את הסיכון של IBI קרנות נאמנות. כי ברגע שאתה יכול להיות שחקן דומיננטי בכל אחד מארבעת הסגמנטים, יש לך את הגמישות לתנאי שוק משתנים, לרגולציה משתנה, ולטעמי ציבור שמשתנים. אתה לא תלוי אך ורק בסגמנט אחד. יתרון נוסף בעסקה הזו, הוא שגם הגוף הרוכש וגם הגוף הנרכש הם במומנטום חיובי, ולמרות שהעסקה פורסמה כבר בדצמבר, זה לא מנע מהציבור להמשיך לרכוש מוצרים משתי החברות. ב־IBI הבינו שברגע שגדולים בנכס וגדולים בסל המוצרים צריך לוודא שלא נופלים גם באיכות ובמקצועיות וזה מה שהוביל לעסקת המיזוג הזו”.

אייל גורן ואורי בן דב, צילום: עמי ארליך


Right
אבישי קרואני, מנכל פעילים / צילום: גיא הכט

פעילים: קרן המטבע הבינלאומית צופה `נחיתה רכה` של המשק האמריקאי ב- 2025

פרופ` ליאו ליידרמן ומחלקת המחקר של פעילים
18/07/2024
Left

 

 
 
 

 

האתר מאפשר לראות את הרכבי קרנות נאמנות עד לרמת נייר הערך הבודד ובנוסף לדעת כמה קרנות נאמנות מחזיקות באותו נייר ערך מסוים ובאיזה היקף.בנוסף האתר מעלה כתבות פרשנוית וראיונות עם מנהלי קרנות לשם הצגת מדיניות ודרך קרן נאמנות.