באיזו מדינה? בזמן שהכלכלה מדשדשת, הבורסה ממריאה 43%+ 

<<<

 

 

FacebookTwitter Whatsapp
Photo Milan Stock Exchange Sergiomonti Dreamstime.comPhoto Milan Stock Exchange Sergiomonti Dreamstime.com

26/03/2024 עמי גינזבורג

כלכלת איטליה היא מהחלשות במדינות גוש היורו. התוצר האיטלקי דורך במקום כבר 10 שנים, שיעור האבטלה גבוה מ-7%, שכר העובדים נשחק והמערכת הפוליטית נמצאת בטלטלה כרונית. למרות זאת, המשקיעים נוהרים בחודשים האחרונים למניות של חברות איטלקיות. מדוע בעצם? כתבה ראשונה בסדרה - בזמן שכלכלת איטליה מדשדשת, הבורסה במילאנו ממריאה
מבין כל שוקי ההון המפותחים, בולט ב-15 החודשים האחרונים המדד המוביל של בורסת מילאנו, שניתר מתחילת 24' ב-13.5%. המדד השלים בכך נסיקה מרשימה של 43% מאז תחילת 2023. הביצועים הללו מעמידים את בורסת מילאנו במקום הראשון בתשואות מבין הבורסות המובילות של מערב אירופה. 

מילאנו היא בורסה שנחשבת למובילה בעיקר משום שהיא נמצאת באיטליה, הכלכלה השמינית בגדלה מבין מדינות העולם. אבל הבורסה עצמה אינה גדולה כלל. 

בדיקה שעשה לאחרונה המגזין אקונומיסט מלמדת ששוק המניות האיטלקי כולו שווה פחות מ-800 מיליארד יורו. לשם השוואה, תאגיד האופנה הצרפתי LVMH, שבבעלותו כמה מותגי יוקרה איטלקיים, נסחר בשווי של כ-400 מיליארד יורו. כלומר, יותר ממחצית שווי שוק המניות האיטלקי כולו.

החברה בעלת שווי השוק הגדול בבורסת מילאנו – כ-88 מיליארד יורו - היא יצרנית הרכב סטלאניס, שנקראה עד לא מכבר פיאט-קרייזלר. היא נולדה לאחר שפיאט האיטלקית רכשה את קרייזלר האמריקאית מעט אחרי המשבר של 2008 שהוביל את קרייזלר לחדלות פרעון. בבעלות החברה כמה מותגי רכב מובילים כמו קרייזלר, דודג', פיאט, אלפא רומאו, ג'יפ ולאנצ'יה. ב-12 החודשים האחרונים זינקו המניות של סטלאניס ב-67%. 

הבאה  אחריה גם היא יצרנית רכב בעלת שם עולמי, פרארי, עם שווי שוק של כ-78 מיליארד יורו. גם המניה שלה רשמה זינוק מרשים של 65% ב-12 חודשים. שלוש הבאות הן חברת האנרגיה Enel, ותאגידי הבנקאות אינטנסה ויוניקרדיט. האחרון היה שרוי בקשיים לא פשוטים בעשור האחרון אבל הצליח להתאושש. ב-12 החודשים האחרונים זינקה מניית יוניקרדיט ב-105%.

הזינוק בערכן של המניות האיטלקיות נובע כנראה מהדיסקאונט העמוק שבו הן היו שרויות מזה כעשור. הוא פחות קשור כנראה לביצועי הכלכלה האיטלקית שאמנם השתפרו מעט בשנים האחרונות אבל הם עדיין נמצאים בפיגור לעומת שאר כלכלות אירופה הגדולות.

מדינה

העליה במדד המניות המוביל 

מתחילת 2023 

שיעור עליית השכר ב-10 השנים האחרונות 

יחס חוב תוצר 

(סוף 2023)  

שיעור צמיחת התוצר ב-2023 

ארה"ב

S&P500     -  36%  

44%

131%

2.5%

אנגליה

פוטסי 100  -  5%  

42%

94%

0.1%

גרמניה

דאקס 40    -   29%

20%

66%

0.3% -

צרפת

קאק 40      -   26%

20%

112%

0.9%

איטליה

איטליה 40  -   43%

11%

137%

0.9%

ישראל

תא 125     -   12% 

44%

61%

1.8%

נתונים: Tradingeconomics.com

70 ממשלות מאז סוף מלחמת העולם השניה 

בתקופות עבר ניתן היה למצוא מתאם גבוה בין צמיחה כלכלית חזקה לביצועי יתר של שוק המניות. בתקופה הנוכחית זהו אינו המקרה. בגרמניה למשל התמ"ג התכווץ בשנה שעברה בכ-0.3%. זה לא הפריע למדד דאקס לזנק ב-29% בתוך 15 חודשים.

באיטליה המצב לא שונה בהרבה. ב-2023, שנה שבה נסק מדד איטליה 40 ב-28% צמח התמ"ג האיטלקי ב-0.9% בלבד. בשתי השנים הקודמות הצמיחה אמנם היתה גבוהה יותר משמעותית – 7% ב-21' ו-4% ב-22. למרות זאת, המדינה עדיין לא התאוששה מהמיתון החריף של 2020, שנת הקורונה. למעשה, התמ"ג האיטלקי שהגיע ב-23' ל-2.06 טריליון דולר, נמוך עדיין מהתמ"ג שייצרה איטליה בשנת 2018. הוא נמוך גם מהתמ"ג של 2012. המשמעות בפועל היא שהתמ"ג האיטלקי דורך במקום. 

חלק מהסיבות לכך הן דמוגרפיות. שיעורי הילודה באיטליה צנחו משמעותית בעשורים האחרונים והגיעו לרמה של 1.3 ילדים לאישה. כל שיעור ילודה שנמוך מ-2.1 גורם בטווח הארוך להתכווצות האוכלוסייה. ב-1980 חיו באיטליה 56 מיליון איש וכיום חיים בה כ-59 מיליון איש. הגידול שהתרחש בכל זאת, למרות שיעורי הילודה הנמוכים נבע מהארכת תוחלת החיים ומנתוני הגירה חיוביים.

בשנות ה-50 וה-60 חוותה איטליה צמיחה מהירה, בדומה למדינות נוספות באירופה שהחלו להשתקם מההרס של מלחמת העולם השנייה. באיטליה התפתחו בשנים אלו תעשיית מכוניות גדולה ותעשיית אופנה מצליחה. הפעילות התעשייתית התרכזה בעיקר בצפון המדינה, במיוחד סביב העיר מילאנו. 

המחוזות הדרומיים, ובמיוחד האי סיציליה, הסתמכו בעיקר על ענפים כמו חקלאות ותיירות. אלו ענפים שהמשכורות בהם נמוכות יותר מאשר בענפי השירותים והתעשיה. ואכן, הערים והכפרים של דרום איטליה נחשבים עניים הרבה יותר לעומת הצפון המפותח שהושפע מאוד מהקרבה הפיסית והתרבותית לאוסטריה וגרמניה. 

לאיטליה יש גם בעיות כרוניות רבות. אחת מהן למשל הינו שוק עבודה שנשלט בידי איגודי עובדים חזקים. קשה מאוד לפטר עובדים באיטליה, במיוחד אם הם מועסקים על ידי הממשלה או רשות מקומית. חוקי העבודה הקשיחים גורמים לא פעם לאבטלה סמויה ולחוסר יעילות. בשנות הצמיחה הגדולה, הדברים הללו לא הפריעו כל כך. אבל החל משנות ה-70' וה-80', במיוחד לאחר שהיפנים והקוריאנים נכנסו למשחק, תעשיית הרכב האיטלקית החלה לאבד גובה. 

גורם נוסף שפוגע בכלכלה האיטלקית, ובמיוחד במחוזות הדרומיים, הוא הפשע המאורגן וההון השחור. אחיזתה של המאפיה הסיציליאנית בכלכלה של דרום איטליה עדיין חזקה מאוד, ומהווה גורם שמרחיק משקיעים, מקומיים זרים. ובלי משקיעים כלכלות אינן מתפתחות.

אבל נדמה שהבעיה בהא הידיעה של איטליה היא השבריריות של המערכת הפוליטית. מאז תום מלחמת העולם השניה קמו באיטליה לא פחות מ-70 ממשלות. בקושי שנה ורבע בממוצע לממשלה לפני שהיא נופלת. 

ראשת הממשלה כיום היא ג'ורג'ה מלוני שנכנסה לתפקיד באוקטובר 22'. היא נבחרה מטעם מפלגת "האחים של איטליה" הלאומית-שמרנית שיש המחשיבים אותה למפלגת ימין קיצוני.

דעותיה הפוליטיות של מלוני תוארו כ"ימניות קיצוניות" על ידי חלק ממבקריה. היא מתנגדת להפלות, להמתת חסד, לנישואים חד-מיניים, לאימוץ ילדים על ידי זוגות מאותו מין, ולפונדקאות. היא התבטאה נגד קליטת מהגרים לא-חוקיים וגם נגד מדיניות הרב-תרבותיות של איטליה. היו שהאשימו אותה באיסלאמופוביה ושנאת זרים. היא תומכת בברית נאט"ו, אך מחזיקה בדעות 'אירו-סקפטיות' לגבי האיחוד האירופי.

אחת הבעיות החריפות שאיתה תצטרך מלוני להתמודד היא בעיית החוב הממשלתי העצום של איטליה. בשנים האחרונות נע החוב ברמה של כ-135% מהתוצר. אלו מספרים שחורגים בהרבה מ'מספר הקסם' – יחס חוב תוצר של 60% - שקבעו מדינות גוש היורו באמנת מאסטריכט מתחילת שנות ה-90'. בעיית החוב עלולה להפוך אקוטית במיוחד בשנים הקרובות לאור העובדה שהריביות בעולם עלו בצורה משמעותית.

חוסר היעילות והפריון הנמוך של העובדים האיטלקיים בהשוואה למקביליהם במערב גרמו לפתיחת פער משמעותי מולם. עם תוצר לנפש של כ-37 אלף דולר, איטליה ממוקמת כיום רק במקום ה-26 מבין מדינות העולם. אפילו מלטה ממוקמת מעליה. בישראל (מקום 18) עומד התוצר לנפש על כ-54 אלף דולר.

הפערים הללו ניכרים גם בשיעור האבטלה שמגיע באיטליה ל-7.2% - גבוה יותר מאשר הממוצע בגוש היורו שעומד על 6.4%. 

הם ניכרים גם ברמת השכר של העובדים. במהלך 10 השנים האחרונות תפח השכר של העובדים בישראל ובארה"ב בכ-44% בממוצע. בגרמניה וצרפת עלה השכר בכ-20% על פני 10 שנים. באיטליה עלה באותו הזמן השכר רק ב-11%. זהו שיעור עליה שלא הצליח לפצות אפילו על שיעור האינפלציה. המשמעות היא שכוח הקניה של אזרחי איטליה הלך ונשחק בעשור האחרון.

והנה, למרות כל הנתונים האפרוריים והמאיימים הללו, מדד המניות של מילאנו צוהל. המשקיעים דוחפים עוד ועוד כסף לשוק המניות, ומחירי המניות מאמירים. למה זה בכל זאת קורה? על כך אנסה לענות בטור הבא.


Right
רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי במזרחי-טפחות / צילום: יחצ

מזרחי טפחות: הנתונים לא תומכים בהורדת ריבית קרובה

רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי מזרחי טפחות
15/04/2024
Image by chandlervid85 on Freepik

התגובות של ישראל הן קריטיות למחירי הנפט

האקאן קאיה, נויברג ברמן
16/04/2024
Left

 

 
 
 

 

האתר מאפשר לראות את הרכבי קרנות נאמנות עד לרמת נייר הערך הבודד ובנוסף לדעת כמה קרנות נאמנות מחזיקות באותו נייר ערך מסוים ובאיזה היקף.בנוסף האתר מעלה כתבות פרשנוית וראיונות עם מנהלי קרנות לשם הצגת מדיניות ודרך קרן נאמנות.