אמון ? פחות... 

הדבר העיקרי אינו מי הגורם שבזכותו קרה המקרה אלא מה עושים עם התוצאה. לעניות דעתי התאונה מקרית בסבירות של כמעט 100% ואינה מכוונת, אם זאת, על ישראל לנצל את המקרה עד תום ולפעול במרחב תוך ניצול חוסר הריכוז האיראני ולהביא לשינוי מומנטום במלחמה. אולי לשנות במשהו, את מגמת ההתחזקות האדירה של איראן ב־15 השנים האחרונות.

גל עלייה?

רבים ציפו לגל עלייה גדול בעקבות האנטישמיות הגואה אבל בשנה החולפת חזינו בעלייה של פחות מהממוצע של העשור האחרון.

לקראת יום העצמאות תשפ"ד, משרד העלייה והקליטה מפרסם נתונים בנוגע למספר העולים החדשים מאז יום העצמאות שעבר. בשנה החולפת עלו לישראל 34.6 אלף עולים ובעשור האחרון הגיעו לארץ כ־361 אלף עולים חדשים.

לעומת העלייה הנמוכה בפועל, חיפוש המילה “רילוקיישן” בגוגל נמצא דווקא בעלייה חדה, וזאת לאחר ירידה מהשיא טרום ה־7 באוקטובר. הקיטוב חוזר, ואיתו הרצון של חלקנו להתנתק ממנו.

510 מיליארד שקל בתעשיית הקרנות

בסוף שנת 2008 עמד היקף הנכסים של קרנות הנאמנות על כ־98 מיליארד שקל, מתוכם כ 32.5 בקרנות כספיות, כאשר היקף תעודות הסל עמד על כ־30 מיליארד שקלים. בסך הכל כ־128 מיליארד שקלים. כמעט 15.5 שנים אחרי, היקף הקרנות צמח פי 4.

נכון לאמצע מאי 2024, היקף הנכסים בקרנות מסורתיות אקטיביות צמח פי 2.4, בעוד שהקרנות הכספיות צמחו פי 3.8 ותעודות הסל הפכו לקרנות סל וצמחו פי 4.72. הקרנות המחקות צמחו מ־0 ל־85 מיליארד שקלים והכל יחד הסתכם לסך של כ־510 מיליארד שקלים.

התעשייה צמחה בכמעט 10% בשנה בממוצע, במשך 15 שנים ברציפות. בקצב הזה, תוך כ־7.5 שנים התעשייה תחצה את היקף ה־1 טריליון שקל. יש מי שמאמין בכך (קראו את הראיון עם אורי בן דב ואייל גורן), גם אני מאמין. אולי הקצב יהיה איטי יותר אבל ללא ספק הפוטנציאל קיים ותמיד האמנתי בו ואף התבססתי עליו כשהקמתי עם שותפי את FUNDER. הערך המוסף של הקרנות לחסכונות הציבור הוא עצום!

השקיפות, היעילות והאמינות שווים הרבה כסף למשקיעים, וכיום גם המחיר (דמי הניהול) זול להפליא. אין כמעט חסרונות. הוועדה של האוצר בעניין הבדלי המיסוי בין קופות גמל, פוליסות חיסכון וקרנות נאמנות עשויה לתת את הדחיפה להפיכת המוצר הזה למוצר מוביל אצל המשקיעים הגדולים והקטנים כאחד.

כסף הוא חוזה חברתי מבוסס אמון. תוציאו את האמון מהמשוואה ותישארו עם שטרות בשווי החו·ם שהם יוצרים כשהם עולים באש. כלומר שווי של גזע עץ לערימה של שטרות בסך של 5 מיליון שקלים (5 מיליון שקלים שוקלים לא מעט – תלוי כמובן באילו שטרות הם מגיעים...).

האמון בכסף שווה ערך לאמון שהמחזיקים בו נותנים במדינה/ממשלה/בנק מרכזי שמנהלים ומפקחים על המטבע. האמון הזה נמדד בשווקים כמעט בכל רגע נתון על ידי שווי המטבע במטבעות מתחרים או במחיר איגרות החוב של הממשלה ויתר השחקנים.

ולמה בכלל להזכיר את הפרט הבסיסי הזה? בגלל שהאמון בממשלה נשחק בימים אלו, בין היתר כתוצאה מהגירעון שהולך ותופח מעבר ליעדים. האינפלציה מרימה את ראשה מעבר לצפוי ואף על פי שהשווקים יציבים באופן יחסי, ניתן להרגיש שיש חשש לנפילה פתאומית של המטבע – השקל כבר לא המטבע החזק בעולם והוא זקוק לריבית גבוהה, יחסית מכפי שהיה זקוק לה בעבר, על מנת לשמור על ערכו. אם האמון ימשיך לרדת, ייתכן שהנגיד ייאלץ אפילו להעלות את הריבית, ודאי שלא להורידה.

חוסר האמון בולט במיוחד במעבר של עמיתים לקרנות הפנסיה להשקעה במדד האמריקאי S&P500 כאשר אנו שומעים על אנשים, אפילו בני 40־50, שמעבירים את כל הפנסיה שלהם לצמודת המדד הנ”ל.ככה פשוט, אפילו ללא נטרול של המטבע...וזה אומר כמה דברים. ראשית, הם כנראה לא מאמינים (או מי שיעץ להם אינו מאמין) בשקל. שנית, הם לא מאמינים בכלכלה הישראלית וביכולתה להתעלות על פני זו האמריקאית (הם מסתמכים על העבר הקרוב כשהם בוחנים את ההבדלים) והם מאמינים שמה שהיה הוא שיהיה.

אשרי המאמין. כי אני ממש לא מאמין שהמדד המרשים הזה יצליח לחזור על ההצלחה שהשיג בעשור האחרון, גם בעשור הבא. המחיר ההתחלתי של המדד (מכפיל הרווח המשוקלל של החברות) גבוה מדי והאתגרים גדולים מאוד. ההמלצה שלנו ב־ FUNDER: תגוונו את הפנסיה עם מדדים מובילים נוספים לכל הפחות.