גיוס עובדים לא מתאימים לתפקידים בכירים עולה לכולנו ביוקר 

בשבוע האחרון קיבלנו תזכורת מטלטלת לכך שגם במשרות הבכירות והרגישות ביותר במגזר הציבורי המינויים לתפקידים נעשים ללא שום בקרה ובדיקה מצד החברות והרגולציה: פרשת מינויו והדחצו של יו"ר חברת התשתיות "נתיבי איילון" והטענות על פערים חמורים ונתונים מומצאים בקורות החיים שהוא הגיש למשרה פתחו מחדש את אחת השאלות הכואבות ביותר בעולם הניהול – איך מתנהל תהליך הגיוס בארגון? מי מאמת את קורות החיים ומבצע בדיקות מעמיקות על המועמד?

האמת המרה היא שגם המקרה של עידן דוד, הוא רק קצה הקרחון ומדובר על תופעה רחבה ועמוקה בהרבה. היא לא רק נחלת המגזר הציבורי, אלא היא מאפיינת מעסיקים רבים, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי - העיוורון והפאסיביות בתהליכי הגיוס של עובדים היא בעיה קשה שגורמת למינוי של אנשים לא מתאימים, עם הכשרה וניסיון לא רלוונטיים, למשרות מפתח בחברות וארגונים שמשפיעים על החיים של כולנו.

עבור ארגונים רבים, תהליך סינון המועמדים מתחיל ונגמר במסלול קבוע מראש -  מועמד מגיש קורות חיים, המסמך נראה טוב על הנייר, הניסוחים קולחים, והריאיון עובר באווירה נעימה ומחייכת.  מרגע זה, ההנחה הרווחת במחלקות משאבי אנוש ובקרב מנהלים מגייסים היא שמה שכתוב בקורות החיים של המועמד הוא אמת.  כל עוד הטקסט הגיוני ומתיישב עם נסיבות חייו לכאורה, ממשיכים הלאה,  אף אחד לא רוצה "להיות נודניק" או לחשוד בכשרים. 

הגישה הזו, שמתבססת על תמימות או על עצלנות ארגונית, עולה למשק הישראלי ולחברות פרטיות במאות מיליוני שקלים בשנה – שלא לדבר על נזקים תדמיתיים, משפטיים ותפעוליים. 

כי מה קורה בפועל כאשר מרימים את מכסה המנוע ובודקים לעומק? 

מי שבוחר לבצע בדיקות רקע אמיתיות ומעמיקות, ולא רק להסתפק בדפדוף שטחי בקורות חיים – מגלה לא פעם מציאות מטלטלת.  פתאום מתברר שהתארים האקדמיים נופחו, המוסדות האקדמיים אינם אותן מוסדות אקדמיים עליהם דיווח, התואר הינו תואר בשם דומה לזה שהארגון מחפש, שהניסיון הניהולי בחברות קודמות לא התקיים בהיקפים הנטענים, או שהמלצות חמות נחתמו על ידי אנשים שמעולם לא שמעו על המועמד. 

גרוע מכך, בדיקה מעמיקה או התנהלות פיננסית ומשפטית חושפת לפעמים צדדים אפלים יותר: החל מחובות כבדים שמעמידים את המועמד בסכנת סחיטה או מעילה, דרך רישומים פליליים, ועד התנהלות קיצונית או בלתי יציבה ברשתות החברתיות שמדליקה את כל הנורות האדומות עוד לפני שהעובד דורך בארגון. 

התפיסה שקורות חיים הם מסמך אמין מטבעו חלפה מהעולם.  בעידן שבו כל אחד יכול לערוך, לשפץ, לייצר או לנפח נתונים בלחיצת כפתור, קורות חיים הם לא יותר מחומר גלם שיווקי,  הם הצהרת הכוונות של המועמד על עצמו וממש לא מהווים תעודת ביטוח למעסיק הפוטנציאלי.

חברות וארגונים שמנהלים את הסיכונים שלהם ברצינות לא יכולים להרשות לעצמם להסתמך על "מזל" או על תחושת בטן טובה בריאיון עבודה.  בדיקות רקע מקיפות, אימות נתונים קפדני, בדיקות פיננסיות, משפטיות וסקירת עומק הן כבר מזמן לא פריבילגיה ששמורה רק לתפקידי רגישות ביטחונית.  הן תו תקן מינימלי לכל ארגון שרוצה לשמור על הנכסים שלו, על המוניטין שלו ועל השקט הנפשי של ההנהלה והדירקטוריון שלו. 

פרשת "נתיבי איילון" צריכה לשמש קריאת השכמה לכל מנכ"ל וסמנכ"ל משאבי אנוש בישראל.  הכתובת תמיד נמצאת על הקיר – השאלה היא רק האם אנחנו בוחרים לעצום עיניים או לקרוא אותה בזמן.

הכותב משמש כמנכ"ל חברת Background שמעניקה שירותים בחינת רקע על מועמדים לתפקידים בכירים בחברות ממשלתיות, ציבוריות ופרטיות