Chicken Game על סף התהום 

 

תמונה באמצעות AI

במשבר מול איראן יש פיתוי ישראלי טבעי לחפש עוגן חיצוני. פעם זו אמריקה, פעם הנשיא טראמפ, פעם מדינות המפרץ, פעם השווקים, ופעם התקווה שהאיראנים ייבהלו ברגע האחרון. אך מדיניות ביטחון אינה יכולה להישען על תקווה. היא חייבת להישען על הבנת אינטרסים, חולשות, מגבלות ודפוסי פעולה.

מתוך ההבנה הזאת עולה מסקנה שאינה נוחה, אך הכרחית: אין לסמוך על טראמפ שייזום מלחמה נגד איראן כדי להציל את ישראל. אבל ניתן להעריך בסבירות גבוהה שהמשטר האיראני, מתוך שיטת פעולה של התגרות, יוקרה, שלוחים וטעות חישוב,

ימשיך למתוח את החבל עד שיפגע באינטרס אמריקני מובהק. ברגע כזה, טראמפ עשוי לפעול — לא מפני שהוא נחלץ להצלת ישראל, אלא מפני שאמריקה, יוקרתו והאינטרס האמריקני יעמדו על הכף.

המשטר האיראני אינו מחפש בהכרח מלחמה כוללת, אך הוא גם אינו מחפש פשרה נקייה. הוא מתמחה במשחקי סף־תהום: להתקדם עוד צעד, לאיים עוד איום, להפעיל עוד שליח, לקשור עוד זירה, ולבדוק אם הצד השני ממצמץ. כך הוא פועל בלבנון באמצעות חיזבאללה, כך הוא פועל בעיראק ובתימן באמצעות מיליציות, כך הוא פועל במפרץ באמצעות מצר הורמוז, וכך הוא פועל בסוגיית הגרעין. מבחינת טהרן, כל זירה היא מנוף לחץ על זירה אחרת. לבנון אינה רק לבנון, הורמוז אינו רק נתיב שיט, והגרעין אינו רק תוכנית טכנולוגית. הכול חלק מחבילה אחת של סחיטה אסטרטגית.

כאשר איראן דורשת הפסקת אש בלבנון, הקלות נפט, הכרה במעמדה האזורי או הגבלת חופש הפעולה של ישראל, היא אינה מנהלת משא ומתן רגיל. היא אומרת לעולם: אם אתם רוצים שקט, אנרגיה, יציבות בשווקים וחופש שיט — תשלמו לנו. זהו היגיון של בני ערובה מדיני. טהרן מחזיקה נקודות לחץ רגישות, ומשדרת שהחלופה לוויתור היא עימות יקר.

כאן נמצאת הסיבה שאין לסמוך על טראמפ. טראמפ אינו ראש ממשלת ישראל, אינו שר הביטחון הישראלי, ואינו פועל לפי לוח הזמנים של ירושלים. הוא נשיא אמריקני. הוא פועל מתוך אינטרס אמריקני, דעת קהל אמריקנית, מחירי נפט, שווקים, בחירות, יוקרה אישית ורצון להציג עצמו כמנצח. הוא יכול לאיים בבוקר בתקיפה קשה, ובערב לדבר על עסקה היסטורית. הוא יכול להציג עצמו כנשיא החזק ביותר מול איראן, ובאותה נשימה לחפש הסכם שיאפשר לו לומר שמנע מלחמה. לכן מי שבונה על טראמפ כמי שיפתח מלחמה יזומה עבור ישראל, בונה על משענת קנה רצוץ.

אך המסקנה ההפוכה אינה נכונה. העובדה שאין לסמוך על טראמפ כיוזם אינה אומרת שארצות הברית לא תפעל. ארצות הברית פועלת כאשר נחצה קו אמריקני ברור: פגיעה בכוחות אמריקניים, איום על חופש השיט, משבר אנרגיה עולמי, פגיעה בבעלות ברית מרכזיות, או השפלה פומבית של הנשיא. טראמפ לא צריך להשתכנע שאיראן מסוכנת לישראל; הוא צריך להשתכנע שאיראן פוגעת באמריקה. ואם האיראנים ימשיכו לשחק באש סביב הורמוז, חיזבאללה, הנפט ומדינות המפרץ, הם עלולים לספק לו בדיוק את העילה הזאת.

כאן כדאי לחזור לעיראק של סדאם חוסיין — אך בזהירות. סדאם לא הושמד במלחמת המפרץ הראשונה. ארצות הברית שחררה את כוויית, הכתה את עיראק קשות, אך עצרה לפני הפלת המשטר. אולם הדפוס חשוב: סדאם העריך שיוכל למתוח את החבל, לפלוש לכוויית, להתעלם מהאולטימטומים, ולגרום לאמריקנים להירתע מהמחיר. הוא טעה. הוא חצה קו שהפך את המשבר מאירוע אזורי לאיום על הנפט, על הסדר הבינלאומי,

על אמינות אמריקה ועל בעלות בריתה. ברגע הזה כבר לא היה מדובר רק בכוויית; זה הפך למבחן אמריקני.

גם ציר הזמן חשוב. סדאם פלש לכוויית באוגוסט 1990, וארצות הברית פתחה במתקפה בינואר 1991. מרגע חציית הקו הברורה ועד התגובה האמריקנית עברו חודשים ספורים. אבל הפלת משטרו לא התרחשה אז; היא הגיעה רק יותר מעשור לאחר מכן. מול איראן התמונה שונה. אין כאן רגע אחד כמו פלישה לכוויית, אלא תהליך זוחל ורב־שנתי: גרעין, חיזבאללה, הורמוז, מיליציות, נפט, הסכמים, הפרות, איומים ונסיגות טקטיות. סדאם קרע את החבל בתוך חודשים; איראן מותחת אותו כבר שנים.

גם הירי העיראקי על ישראל ב־1991 מדגיש את ההבדל. סדאם ירה טילים על ישראל רק לאחר שהאמריקנים כבר פתחו במתקפה נגדו. מטרתו הייתה לגרור את ישראל פנימה, לצבוע את המלחמה כעימות ישראלי־אמריקני נגד מדינה ערבית, ולפרק את הקואליציה הערבית שבוש בנה. איראן עלולה לבצע מהלך הפוך: לא לפרק קואליציה קיימת, אלא ליצור במו ידיה את התנאים לקואליציה חדשה נגדה. כאשר טהרן מאיימת לא רק על ישראל אלא גם על סעודיה, קטאר, נתיבי הנפט, בסיסים אמריקניים ומצר הורמוז — היא אינה מרחיקה את המפרץ מאמריקה; היא עלולה לדחוף אותו אליה.

כאן נכנסת תורת המשחקים, ובעיקר “משחק התרנגול” — Chicken Game. שני נהגים דוהרים זה מול זה. מי שסוטה ראשון נחשב פחדן ומפסיד יוקרה. אם אף אחד לא סוטה, שניהם מתרסקים. כל צד מנסה לשכנע את השני שהוא נחוש יותר, מוכן יותר להסתכן, ואולי אפילו בלתי נשלט. לעיתים אחד השחקנים מנסה להוכיח שאין לו אפשרות לסגת — כאילו השליך את ההגה מהחלון. כך הוא אומר ליריב: האחריות עליך, אני לא אזוז.

אבל במקרה שלנו זה אינו משחק תרנגול בין שני נהגים בכביש ריק. זהו משחק תרנגול עם קהל. סביב הכביש עומדים שווקים, בוחרים אמריקנים, ישראל, אירופה, סין, רוסיה, התקשורת, הקונגרס, הצבא האמריקני, הרחוב האיראני — ובעיקר מדינות המפרץ. כל צופה כזה משנה את המשחק. כאשר יש קהל, נסיגה אינה רק החלטה טקטית; היא עלולה להיתפס כהשפלה. לכן דווקא נוכחות הצופים מקשה על השחקנים לעצור בזמן.

מדינות המפרץ הן הצופה הלחוץ ביותר במשחק הזה. סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות וכוויית אינן דוחפות בהכרח את טראמפ למלחמה. להפך: פעמים רבות הן הראשונות שמנסות למנוע תקיפה אמריקנית, מפני שהן יודעות היטב מי ישלם את מחיר הנקמה האיראנית. מתקני נפט, נמלים, בסיסים אמריקניים, רשתות חשמל ובעיקר מתקני התפלה הם נקודות תורפה קיומיות. במפרץ, איום על התפלה אינו רק איום תשתיתי; הוא איום על עצם החיים במדינות שנשענות על הים כדי להפוך מדבר למדינה מתפקדת.

אבל דווקא כאן נמצאת הסכנה לאיראן. מדינות המפרץ יכולות ללחוץ על טראמפ בבוקר לא לתקוף — וללחוץ עליו בערב לא לעצור. כל עוד איראן נשארת בשלב האיומים, הן יעדיפו ריסון, הכלה והסדרה. אך אם איראן תפגע בפועל במתקני אנרגיה, בסיסים אמריקניים, נתיבי שיט או מתקני התפלה, אותו קהל מפוחד עלול להפוך בתוך שעות לקהל שתובע פעולה. הפחד ממלחמה יכול להתהפך במהירות לפחד גדול יותר: הפחד שטראמפ יסתפק במכה חלקית וישאיר את איראן עם יכולת להמשיך לאיים על עורק החיים של המפרץ.

זהו מרכיב מרכזי במשחק התרנגול עם קהל: הקהל אינו פסיבי. הוא מגיב, נבהל, לוחץ ומשנה את שיקולי הנהגים. אם מחירי הנפט מזנקים, אם מכליות נעצרות, אם קטאר או סעודיה מרגישות מאוימות, ואם התקשורת האמריקנית מציגה את טראמפ כמי שאיבד שליטה על הורמוז — מרחב התמרון שלו מצטמצם במהירות. מה שנראה בבוקר כמשבר ישראלי־איראני עלול להפוך עד הלילה למשבר אמריקני־מפרצי־עולמי.

ואנס ואובמה משתלבים בנקודה הזאת. כאשר סגן הנשיא ואנס תוקף את הביקורת הישראלית ומזהיר מפני הסתמכות ישראלית על כוח אמריקני, הוא בעצם אומר לישראל: הבית הלבן אינו זרוע ביצוע של ירושלים. זה מחזק את הטענה שאין לסמוך על טראמפ כמי שייזום מלחמה עבורנו. ואנס נותן לטראמפ מרחב תמרון מול ישראל ומנסה להפוך את הביקורת הישראלית לבעיה ישראלית, לא לבעיה אמריקנית.

אובמה, מנגד, מעלה את המחיר הפוליטי של טראמפ בתוך אמריקה. אם ההסכם עם איראן ייראה כוויתור, כחולשה, או כחזרה להסדר שטראמפ עצמו תקף בעבר, טראמפ לא יוכל להסתתר מאחורי נתניהו בלבד. הביקורת תגיע גם מהבית: מדמוקרטים, מרפובליקנים ניציים, מהתקשורת ומהשווקים. בכך אובמה אינו בהכרח משרת את הקו הישראלי, אך הוא מחזיר את הדיון אל טראמפ: האם ההסכם שלו באמת חזק, או שהוא עטיפה חדשה לכניעה ישנה?

לכן משחק התרנגול כאן מורכב יותר: איראן מנסה לשדר שאינה מפחדת מהתנגשות. טראמפ מנסה לשדר שלא יושפל. ואנס מנסה למנוע מישראל לגרור את טראמפ לפינה. אובמה מנסה להכניס את טראמפ לפינה פוליטית אחרת. מדינות המפרץ מנסות למנוע מלחמה — עד שהן עלולות לדרוש הכרעה. השווקים ממתינים לראות אם הנפט יזנק. הציבור האמריקני שואל אם טראמפ שומר על הכוח האמריקני או נגרר אחרי איראן.

מכאן נובעת המסקנה האסטרטגית: ישראל אינה צריכה לסמוך על טראמפ, אלא להתכונן עצמאית. אך במקביל עליה למסגר כל התגרות איראנית כפגיעה באינטרס אמריקני ומפרצי: לא רק חיזבאללה נגד ישראל, אלא איראן המערערת את היציבות האזורית; לא רק איום על ישראל, אלא איום על חופש השיט; לא רק גרעין איראני, אלא מנגנון סחיטה גלובלי המשלב טרור, נפט, שלוחים, התפלה והעשרה גרעינית.

הפרדוקס הוא חד: על טראמפ אי אפשר לסמוך שיתחיל מלחמה. על המשטר האיראני אפשר להסתמך, בסבירות גבוהה, שימשיך להתגרות, להתמקח, לאיים ולמתוח את החבל קרוב מדי לנקודת הקריעה.

 תפקיד ישראל הוא לא לחכות לנס אמריקני, אלא להכין את המערכה המדינית, הצבאית והתודעתית כך שכאשר החבל ייקרע — יהיה ברור לעולם שאיראן היא זו שמשכה אותו עד הסוף.

 

מרווחים שוקי הון בע"מ.

קובי אליסוף - מנכ"ל.

יאיר מור - כלכלן ואנליסט.

 

 

מקורות –,https://il.investing.com gold.org , https://www.imf.org/en/home , reuters.com .

חלק מהנתונים נלקחו ממאגרי מידע באמצעות כלי AI.

מסמך זה הוכן על ידי  חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ, יתכן כי מטבע הדברים יאפשר והפרטים יהיו חסרים או בלתי מעודכנים. אשר על כן מופנה מסמך זה לגופים מוסדיים מקצועיים כחומר מסייע ואין לקבל על סמך המסמך החלטות השקעה. אין במסמך זה ובכל הכלול בו משום יעוץ או הזמנה לרכוש (ואו למכור) את ני"ע המוזכרים בו .ואין בו משום תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים או בצרכים המיוחדים של כל אדם. חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ לא תהיה אחראית לכל נזק שיגרם , אם יגרם, למאן דהוא כתוצאה מהסתמכות על מסמך זה. חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ מחזיקה עבור לקוחותיה ועבור עצמה, את ני"ע המוזכרים במסמך זה, כולם או חלקם, והיא עשויה למכור הן במגמת קניה והן במגמת מכירה.