זהירות: חוסר סימטריה בעדכוני התחזיות של חברות הענק בוול סטריט 

אספתי לכם כמה נתונים סופר חשובים מ-GS + MS:

אני יודע שחופר על הנושא הזה הרבה אבל אמשיך בכל הכוח:

זינוק ב-Capex ותחזיות שוק

תחזיות אגרסיביות של גולדמן זאקס: הבנק מעריך כי ההוצאות ההוניות (Capex) של חברות ההיפרסקייל (Hyperscalers) עשויות להגיע ל-1.1 טריליון דולר ב-2027 (צמיחה של 45%), ואף ל-1.4 טריליון דולר בתרחיש אופטימי קיצוני.

קונזנזוס מורגן סטנלי: מורגן סטנלי מיישר קו עם תרחיש הבסיס של גולדמן ומציב את התחזית ל-2027 על 1.1 טריליון דולר — זינוק של כמעט פי שניים לעומת התחזיות שלהם מסוף 2025.

שחיקת תזרים המזומנים: הוצאות עתק אלו צפויות לספוג כמעט את כל תזרים המזומנים מפעילות שוטפת של חברות הענק עד סוף 2026, מה שיאלץ אותן להסתמך במידה רבה על גיוס חוב נוסף.

שוק החוב הציבורי ודינמיקת האשראי

גיוסי חוב בשיא: מתחילת השנה ועד סוף מאי, היקף הנפקות החוב הקשורות ל-AI הגיע ל-236 מיליארד דולר (עלייה של 357% לעומת התקופה המקבילה אשתקד), כשהצפי לשנת 2026 כולה עומד על 570 מיליארד דולר.

זינוק במינוף: המינוף הגולמי המשולב של חברות ההיפרסקייל המובילות הכפיל את עצמו תוך כשני רבעונים בלבד (מ-0.9x ל-1.8x), ועקף את המינוף הממוצע של סקטור האנרגיה.

התרחבות מרווחי האג"ח: היצע החוב המסיבי לוחץ את מרווחי האג"ח של חברות אלו כלפי מעלה (מרווחים רחבים יותר), והן נסחרות כעת ברמות התואמות דירוג A, במקום דירוג AA ההיסטורי.

המבנה החוץ-מאזני (Off-Balance Sheet)

פצצת הזמן של ה-1.8 טריליון דולר: מעבר ל-Capex הגלוי, החברות מחזיקות בהתחייבויות חוץ-מאזניות בהיקף של כ-1.8 טריליון דולר, המורכבות מכ-982 מיליארד דולר בהתחייבויות רכש ומעל 822 מיליארד דולר בחוזי חכירה/שכירות שטרם החלו.

התחייבויות סמויות: תחת כללי החשבונאות המקובלים, חוזים ארוכי טווח אלו אינם נרשמים כהתחייבות במאזן עד לאספקה בפועל של המוצרים או השירותים.

נדודת סיכונים לספקים: ספקים משתמשים בהתחייבויות הרכש הסמויות הללו כבטוחות (קולטרל) לגיוס חוב מבנקים ומקרנות אשראי פרטי, דבר המעתיק את המינוף המערכתי אל השווקים הפרטיים והפחות שקופים.

קומפלקס מימון מעגלי: המערכת האקולוגית של ה-AI נשענת על עסקאות מעגליות בין מספר מצומצם של שחקנים (כמו אנבידיה, מיקרוסופט, אורקל ו-OpenAI) המשמשים בו-זמנית כלקוחות, כמשקיעים וכמממנים של ספקיהם.

לחצי רווחיות ופערי מונטיזציה

דחיית הפגיעה ברווח (הצטברות CIP): השקעות הון מסיביות "נשמרות" בחשבונות "עבודות בתהליך" (CIP), מה שמנפח זמנית את הרווחיות הנוכחית על ידי דחיית רישום הוצאות הפחת.

קיר הפחת המתקרב: הפחת המצטבר של אלפבית, מטא, מיקרוסופט ואורקל צפוי לחצות את רף ה-520 מיליארד דולר בטווח של שלוש שנים, מה שיהווה איום חמור על שולי הרווח התפעולי ברגע שהנכסים ייכנסו לשימוש.

חוסר סימטריה בעדכוני התחזיות: עדכוני התחזיות כלפי מעלה עבור ה-Capex רצים בקצב מהיר בהרבה מאשר עדכוני תחזיות ההכנסות ותזרים המזומנים החופשי, מה שמצביע על כך שההוצאות מקדימות באופן משמעותי את המונטיזציה בפועל.

דיווחים לא אחידים: הערכת המינוף האמיתי בין החברות השונות מוגבלת בשל פרשנויות חשבונאיות סובייקטיביות לסיווג חכירות; אנבידיה ואורקל, למשל, מפרטות את התחייבויותיהן לשירותי ענן, בעוד מטא נמנעת מכך.

ריכוזיות של סיכוני אשראי ולקוחות: יתרת התחייבויות הביצוע (RPO) של השחקניות הגדולות חוצה את ה-2 טריליון דולר, אך היא מרוכזת במספר קטן של חוזים ארוכי טווח, מה שמגביר את הסיכון המערכתי במקרה שאחד השחקנים המרכזיים ייקלע לקשיים.