וורן באפט במכתב למשקיעים: ההצלחות והאכזבות - מגזין FUNDER  

וורן באפט, פירסם ב־24 בפברואר מכתב לבעלי המניות של ברקשייר האת’אוואי. המכתב הזה קנה לו אוהדים גם מחוץ לבעלי המניות של ברקשייר, שכן באפט מתבטא בו באופן ישיר, פשוט, וקל להבנה, גם למי שאינו בקיא ברזי שוק ההון.

באפט ממען את המכתב שלו, לברטי, אחותו שצעירה ממנו מעט, ואומר שהוא חושב עליה, כבעלת מניות בברקשייר, כשהוא פועל בכובעו כיו”ר הדירקטוריון, ויודע שהיא סומכת עליו. הוא רוצה להסביר לה את פעילות ברקשייר ולהראות לה שהוא אכן זכאי לאמון שהיא ו־3 מיליון בעלי מניות נותנים בו ובהנהלת ברקשייר. חלק לא מבוטל מההון של ברטי מושקע בברקשייר.

ברטי, כמו רבים וטובים אחרים, מכירים את העולם הפיננסי, אבל לא בקיאים במונחים החשבונאיים השונים, ואליהם הוא מדבר. להם הוא מסביר ומתמקד בהיבטים החשובים בפעילות של ברקשייר.

ניכרים במכתב הנוכחי התוגה והצער הרב שגרמה לבאפט לכתו של ידידו הטוב צ’רלי מאנגר, שנפטר אך מעט לפני יום הולדתו ה־100. באפט מספר על ילדותם באומהה, שבה לא הכירו זה את זה, אבל מייחד פרק להשפעה של אומהה עליו ועל צ’ארלי, כמו גם על שניים מהמנהלים הבכירים של ברקשייר.

באפט מכנה את מאנגר כ’אדריכל’ של ברקשייר, ואומר שבעצם מאנגר הוא זה שצריך לקבל את עיקר הקרדיט על ההצלחה של ברקשייר. כפי שבעולם האמיתי האדריכלים הם אלה שמקבלים את הקרדיט על פעילותם, ואילו הוא עצמו מתאר את תפקידו שלו כ’קבלן הביצוע’ בלבד.

באפט, כמו תמיד מוסיף קצת חוכמה ותובנות על השקעות ושוק ההון באופן כללי. הוא אומר שמבחינתו, לא היתה תקופה שבה רוב ההון שלו לא היה מושקע במניות. הוא נזכר במניה הראשונה שקנה ב־11 במרץ 1942. באותו יום מדד הדאו ג’ונס ירד מתחת ל־100 נקודות, כאשר ביצעתי את העיסקה. ואילו עד שבית הספר הסתיים, שווי המניה שרכש ירד בערך ב־5 דולר. עד מהרה העניינים התהפכו ועכשיו המדד נע סביב 38,000. אמריקה, לדבריו הייתה ועודנה מדינה נהדרת למשקיעים. כל מה שצריך לעשות זה לשבת בשקט, ולא להקשיב לאף אחד.

באפט לא מחסיר אמירה מהמנטור שלו בנג'מין גראהאם, באמרו ש”זה יותר ממטופש לשפוט את שווי ההשקעה של ברקשייר על בסיס ‘רווחים’ המשלבים את התנועות הגחמניות מיום ליום במחיר המניה, וכן, אפילו משנה לשנה של שוק המניות. כפי שבן גרהם לימד אותי, ‘בטווח הקצר השוק פועל כמכונת הצבעה; בטווח הארוך זה הופך למכונת שקילה’”.

באפט מעדכן שאמנם ניתן להסתכל על הרווחים של ברקשייר, אבל מבחינתו של באפט רווח נקי מספק רק חלק מהתמונה, באפט מעדיף את הרווח התפעולי כמייצג טוב יותר את הפעילות של ברקשייר. המספרים בהחלט יפים, ואף מציגים צמיחה יפה בין השנים – 27.6 מיליארד דולר לשנת 2021; 30.9 מיליארד דולר לשנת 2022 ו־37.4 מיליארד דולר לשנת 2023. זה הרווח התפעולי של ברקשייר ב־3 השנים האחרונות.

באפט מסביר כי בברקשייר מעדיפים חברות שיכולות להשיא תשואה והחזרי הון בעתיד, כאשר כוונתם היא להחזיק חברה כזו ו'לשבת' עליה.

באפט מתאר את גודלה של ברקשייר, שנכון להיום, מהווה בערך 6% מהשווי הנקי ממדד ה־S&P500 כולו. הוא אומר שהיקף כזה לא מאפשר לחברה להכפיל את היקף הפעילות שלה בתוך 5 שנים. זה פשוט לא אפשרי. הבעיה הגדולה יותר מבחינתו של באפט היא שכיום יש רק קומץ של חברות שיכולות להזיז את המחט בברקשייר, והתחרות על חברות אלה גדולה מאוד.

באפט מסביר שהקושי למצוא חברות טובות נמצא גם מחוץ לארה”ב, אולם בהמשך המכתב באפט מתאר דווקא כמה השקעות שביצע מעבר לים, שהוא מאוד מרוצה מהן.

באפט מסביר שמבחינת יכולת, לברקשייר יש יכולות להגיב ולנצל הזדמנויות בשוק, בהיקפים גדולים מאוד.

מבחינתו, כלל השקעה אחד לא השתנה, ולא ישתנה – “לעולם אל תסתכן בהפסד קבוע של הון, שכן הודות לרוח הגבית האמריקאית, ולכוחה של ריבית דריבית, הזירה שבה ברקשייר פועלת היתה ותהיה מתגמלת. לצורך כך צריך לפעול באופן סביר, ולהימנע מטעויות”.

האיתנות הפיננסית של ברקשייר, היא אחת מהחוזקות שלה, והיא מאפשרת לה לצלוח בהצלחה משברים כמו זה שאירע ב־2008־9. מבחינתו של באפט, ברקשייר בנויה להמשיך להתקיים, גם במקרה שבו המדינה תחווה תקופה ממושכת של חולשה כלכלית.

שמרנות פיסקלית קיצונית, היא התחייבות תאגידים, שבאפט מבטיח לבעלי המניות, למרות שבשנים רבות, זו עלולה להיחשב כשמרנות מיותרת, בדומה לביטוח על מוצר חסין אש. אבל ברקשייר לא רוצה לייצר הפסדים קבועים למשקיעים שלה, לברטי ולבעלי המניות האחרים, שסומכים על באפט עם החסכונות שלהם.

באפט חולק כתרים לשתי חברות שנמצאות באחזקה בברקשייר, ללא שליטה – אמריקן אקספרס, וקוקה קולה. אלה השקעות שבוצעו לפני יותר משני עשורים, אולם למרות שלא ביצעו שינוי בפוזיצייה, שתי החברות האלה היו מאוד מתגמלות עבור ברקשייר. תשואת הדיבידנד של החברות האלה, תעמוד על בערך 16% ב־2024 להערכת באפט. אמנם ברקשייר לא הגדילה את הפוזיצייה שלה במניות אלה, אבל ברקשייר כל הזמן מבצעת רכישה חוזרת של מניותיה, כך שבאופן עקיף זה מגדיל את האחזקות במניות אלה.

באפט מציין כי הוא מאוד מאמין ברכישה עצמית של מניות, אם זה נעשה במחיר הנכון. או לדבריו – “רכישה שנראית הגיונית בהתאם לערך העסקי שלה, הופכת למטופשת אם נעשית בפרמיה”.

באפט מציין שתי אחזקות מוצלחות נוספות בברקשייר - Occidental Petroleum, חברת אנרגיה מגוונת, שעוסקת גם בלכידת פחמן (למרות שההיתכנות הכלכלית של זה טרם הוכחה). באפט שמח על הפקת הנפט בארה”ב מפצלי נפט, תהליך שמכונה Fracking, שמאפשר לארה”ב לייצר יותר מ־13 מיליון חביות נפט. באפט מרוצה מניהולה של ויקי הולוב, ומהפעילות המגוונת ב־Occidental.

אחזקות מיעוט נוספות יש לברקשייר בלא פחות מ־5 חברות יפניות. החברות הן - Itochu, Marubeni, Mitsubishi, Mitsui ו־Sumitomo. באפט מציין לחיוב את המשטר התאגידי של החברות האלה, כולל רכישה עצמית של מניות החברות, וכן תגמול מנהלים סביר הרבה יותר מאשר זה הנהוג בארה”ב. באפט אומר שהשקעות אלה, עשויות לפתוח לברקשייר דלתות גם במקומות אחרים, וגם החברות האלה יודעות שהן יכולות לסמוך על ברקשייר, היה והן ירצו לבצע השקעה משמעותית כלשהי.

באפט מזכיר את התחזית שהוא נתן בתחילת שנת 2023, לגבי השנה כולה, לרבות (1) הערכה, רוב העסקים שאינם בחברה, יניבו רווחים נמוכי ם יותר בשנת 2023; (2) מה שירכך את הירידה הזו יהיו תוצאות נאות בשני העסקים הגדולים שלנו שאינם ביטוחים, BNSF וברקשייר האת'ווי אנרג'י ("BHE”), שיחד היו אחראיות ליותר מ־30% מהרווח התפעולי ב־2022; (3) באפט מעריך שהורדת הריבית הצפויה בארה”ב תניב רווחים משמעותיים לברקשייר, לאור פוזיציית ענק באיגרות חוב של ממשלת ארה”ב, שמוחזקת על ידי ברקשייר, ו־(4) באפט האמין כי עסקי הביטוח יניבו תשואה חיובית, גם בגלל שרווחי החיתום אינם קורלטיביים לרווחים במקומות אחרים במשק, ומעבר לכך, מחירי ביטוחי נזקי רכוש התחזקו.

בעוד עסקי הביטוח הצליחו כצפוי, שני עסקים לגביהם טעה באפט, הוא מסביר בהמשך המכתב.

החברה הראשונה היא חברת הרכבות BNSF, חברות הרכבות הגדולה מבין 6 חברות בצפון אמריקה. באפט מסביר שהפחת הענקי על עסקי החברה (מעל מיליארד וחצי דולר), מחייבים השקעות גבוהות בכל שנה, רק כדי לשמר על היקף המאזן של החברה. זה אומר ש־BNSF לא תוכל לשלם לברקשייר את הדיבידנדים ששילמה לה בעבר, אלא אם BNSF תגדיל את היקף החוב שלה. דבר שבאפט לא מוכן אפילו לחשוב עליו.

באפט מסביר שיש לא מעט גורמי סיכון על BNSF, החל מהעובדה שהמשא ומתן על השכר מושפע מהיבטים רגולטורים, דרך העובדה שרבים לא רוצים לעבוד בחברות רכבות. למרות הכל באפט גאה באחזקה ב־BNSF, שתמשיך להיות אחזקה מרכזית של ברקשייר.

החברה השנייה היא חברת BHE. חברת חשמל בבעלות ברקשייר. באפט מציין אקלים רגולטורי שמקשה על פעילות החברות האלה. מדובר בחברות שמשקיעות היקפי הון נרחבים כדי לעמוד בביקושים עתידיים, ויש להן ציפייה מובנת להחזר על ההשקעה שלהם. אולם יתכן והיכולת של חברות פרטיות לעמוד בהשקעות עתק כאלה, תביא לשולחן אפשרות של בעלות ציבורית כלשהי על חברות תשתית משמעותיות כמו חברת החשמל.

כמו תמיד, באפט מסיים את המכתב שלו בהזמנה פתוחה לכל בעלי המניות להגיע למפגש השנתי ב־4 במאי באומהה נברסק. על הבמה ישבו גרג אבל (Greg Abel), מנהל את הפעולות מחוץ לעסקי הביטוח של ברקשייר, ומי שבאפט מייעד להיות המנכ”ל ברקשייר. בנוסף, הוא מדבר על אג’יט ג’יין (Ajit Jain), שמנהל את עסקי הביטוח של החברה.

מי שיחסר מהמפגש השנה, לצערו של באפט הוא צ’רלי.

באפט מציין עוד דבר לגבי ברטי, באמרו שמי שחושב שברטי קנתה מניות ברקשייר, ו’ישבה על ההשקעה שלה, טועה. ברטי השקיעה באופן אקטיבי בכל מיני מניות, איגרות חוב, וקרנות נאמנות, וב־1980, כשהיא בת 46, וללא כל דחיפה מאחיה, החליטה לבצע שינוי. היא שמרה רק על קרנות הנאמנות שלה ועל מניות ברקשייר, היא לא ביצעה שום עסקאות חדשות במהלך 43 השנים הבאות. במהלך אותה תקופה, היא התעשרה מאוד.

באפט מסיים כי מיליוני משקיעים אמריקאים יכלו לעקוב אחר ההיגיון של ברטי, שהיה כרוך רק בשכל ישר, שהיא קיבלה בתור ילדה באומהה. בכך שלא לקחה כמעט סיכונים. אה, וכמובן, ברטי טרחה להשתתף בכל שנה בחודש מאי באסיפה הכללית של בעלי המניות של ברקשייר, באומהה כדי לקבל אנרגיה מחדש.

א. לא להפסיד.

ב. לא לשכוח את כלל א'

ג. לזכור טוב את כלל ב'.