הקלפיות נסגרו, החששות נשארו: מתי הפחד מתחיל לעלות למשקיעים ביוקר? 

בדיקה שפרסמה יחידת המחקר של הבורסה בתל אביב, בידי הכלכלן ניסן אברהם, בחנה את ביצועי השוק סביב עשר מערכות בחירות מאז 2003. במערכות שלא הובילו להקמת ממשלה נרשמה חולשה גדולה יותר לפני ההצבעה, אבל בהמשך הפער כמעט נעלם. חמישה חודשים אחרי הבחירות עמדה התשואה המצטברת הממוצעת על 6.7% במערכות ללא הכרעה, לעומת 6.5% באלה שהובילו להקמת ממשלה.

התשואות נמדדו מבסיס של חמישה חודשים לפני הבחירות, ולכן משקפות תקופה של כעשרה חודשים. בנוסף, קבוצת הבחירות ללא הכרעה כוללת שתי מערכות בלבד, שתיהן ב־2019. זהו מדגם מוגבל שאינו מאפשר לנבא את תגובת השוק הפעם, אך ממחיש שאי־הכרעה פוליטית אינה מחייבת חולשה מתמשכת בבורסה.

למשקיע ששוקל לצאת ולחזור כשהמצב יתבהר, זו נקודה חשובה. השוק אינו חייב להמתין לפתרון פוליטי מלא כדי לעלות. לעיתים די בהתפתחות פחות שלילית מהצפוי. גם הערכה נכונה של הסיכון הפוליטי אינה מספקת תשובה לשאלה מתי למכור ומתי לקנות מחדש.

כשהפחד מתוצאות הבחירות מקצר את אופק ההשקעה

לפני ולאחר בחירות, התרחישים השליליים קרובים ומוחשיים: תקציב שלא יאושר, מדיניות שתפגע בכלכלה או סבב בחירות נוסף. האפשרות שהחיסכון יצמח במשך עשרים שנה רחוקה וקשה יותר להמחשה.

שתי האפשרויות אינן נשקלות באותם תנאים. להישאר מושקע פירושו להסכים לאפשרות של הפסד נוסף כבר מחר; למכור פירושו לקבל הקלה עכשיו. המחיר האפשרי של המכירה יתגלה בהמשך, ואולי כלל לא יופיע בחשבון: עלייה שהוחמצה אינה נרשמת בו כהפסד.

לכך מצטרפת שנאת הפסד: הרגישות הגבוהה להפסד ביחס לרווח מקביל. שלמה בן ארצי וריצ׳רד ת׳יילר שילבו אותה עם בחינה תכופה של ההשקעה בהסבר שכינו ״שנאת הפסד קצרת ראייה״. גם משקיע בעל מטרות רחוקות עלול לקבל החלטות לפי תוצאות קצרות טווח, כשהוא בוחן את התיק בתדירות גבוהה.

כך מועד הפרישה נשאר רחוק, אבל טווח ההחלטה מתקצר. החוסך מתחיל לבחון את התוכנית לפי יכולתה להגן עליו עד הבחירות, אף שמעולם לא נועדה למנוע כל ירידה. הסיכון הקרוב מקבל משקל רב, וערכם האפשרי של הזמן וההתמדה נדחק הצדה.

זו אינה בהכרח בעיית ידע. אדם יכול להבין מדוע בחר בהשקעה ולהתקשות להחזיק בה כשהפסד מופיע מול עיניו. לכן, הסבר על הטווח הארוך צריך להיות מלווה בתכנון שמאפשר לעבור גם את הטווח הקצר.

גם מי שחזה את הירידות עלול להחמיץ את העליות

נניח, לצורך המחשה בלבד, שמשקיע מוכר השקעה בשווי 500 אלף שקל. לאחר מכן השוק יורד ב־10%, ושווי אותה השקעה מגיע ל־450 אלף שקל. בשלב הזה הוא נמנע מירידה של 50 אלף שקל.

אבל הוא ממשיך להמתין. בהמשך השוק עולה ב־20% מהשפל, ואותה השקעה שווה כעת 540 אלף שקל. אם יחזור עם 500 אלף שקל בלבד, יהיו בידיו 40 אלף שקל פחות מכפי שהיה מחזיק אילו נשאר.

החישוב אינו כולל מסים, עלויות ותשואה אפשרית על הכסף בזמן ההמתנה. בתרחיש אחר היציאה עשויה להשתלם. הדוגמה ממחישה שההחלטה צריכה להיבחן לאורך המהלך כולו, ולא רק לפי הירידה שנחסכה בתחילתו.

אחרי המכירה עלול להופיע קושי נוסף: מחיר היציאה נעשה נקודת ייחוס. אם השוק עולה, מחכים לתיקון כדי לא לקנות ביוקר; אם הוא יורד, ממתינים להזדמנות טובה יותר. כך אפשר להצדיק דחייה כמעט בכל מצב, והפסקה שנועדה להימשך עד הבחירות מתארכת בלי החלטה מפורשת.

היתרונות של השקעה לטווח ארוך נבחנים דווקא בתקופות של פחד

רווחים שנותרים מושקעים עשויים להניב רווחים נוספים, וכך להגדיל את החיסכון באמצעות ריבית דריבית. אבל התהליך אינו רציף: הפסדים מקטינים את בסיס ההשקעה, ואין הבטחה לרווח בכל שנה.

פיזור בין חברות, ענפים ושווקים מפחית תלות בהשקעה בודדת או באירוע מקומי. אופק ארוך מעניק אפשרות להמתין בתקופות חלשות, בתנאי שהכסף אינו נדרש בדרך. ההיסטוריה של שוקי מניות רחבים כוללת צמיחה לאורך תקופות ממושכות למרות משברים, אך אינה מבטיחה התאוששות במועד הדרוש לחוסך.

המשמעות המעשית היא שהיתרונות האלה דורשים תנאים שיאפשרו להתמיד. חוסך שנאלץ למכור בגלל הוצאה קרובה, או יוצא בכל תקופה קשה, עשוי להחזיק מוצר לטווח ארוך ולנהל אותו בפועל כסדרה של השקעות קצרות.

האם הסיכון גבוה מדי, או שקשה לשאת אותו כרגע?

כמתכננת פיננסית, זו ההבחנה שאני מבקשת לברר. אם הכסף נדרש בקרוב, ההכנסה נפגעה או שהפסד יפגע במטרה חיונית, ייתכן שנדרשת הפחתת סיכון. גם קושי רגשי מתמשך לשאת ירידות צריך להיכנס לתכנון.

אבל אם המטרות והצרכים לא השתנו, והתוכנית היא לצאת ולחזור לפני העליות, החוסך מניח שיוכל לשמור על פוטנציאל התשואה ולהימנע זמנית מהסיכון. לבחירה הזאת יש סיכון משלה: החמצת עליות והמתנה ממושכת לחזרה.

לפני שינוי בתיק או במסלול חיסכון, כדאי לבצע שלוש בדיקות.

ראשית, להפריד כסף לפי מטרות ומועדים. סכום הדרוש לדירה בשנה הקרובה מצריך התייחסות שונה מחיסכון לפרישה. הצורך להגן על חלק מהכסף אינו מחייב שינוי בכל החיסכון.

שנית, לתרגם סיכון לשקלים ולהשלכות. האם ירידה תחייב דחיית מטרה, לקיחת הלוואה או מכירה מתוך לחץ? לפעמים תיק מתון יותר, גם במחיר של תשואה צפויה נמוכה יותר, יאפשר התמדה טובה יותר.

שלישית, להגדיר מה משמעות השינוי להמשך. אם הסיכון אינו מתאים, קובעים הרכב חדש שמתאים לצרכים. אם ההפחתה זמנית, מתעדים את הרכב היעד וקובעים מועד לבדיקה: האם השתנה הצורך בכסף, האם השתנתה היכולת לשאת הפסד, והאם יש הצדקה להישאר בהרכב הזמני? מחיר המכירה ותחושת הרגיעה אינם תחליף לבדיקה הזאת.

לבחירות יש השלכות כלכליות, ושינוי במדיניות יכול להצדיק בחינה מחדש. אבל הקלה לאחר מכירה אינה הוכחה לשיפור בחיסכון. הבחירות יסתיימו; התקציב, החלטת הריבית והמשבר הבא עוד יגיעו. חיסכון שנועד לעשרים שנה צריך להיות בנוי כך שלא יידרש להמתין בכל פעם מחדש לכותרת מרגיעה.

הכותבת היא מתכננת פיננסית ב־SFP (ספיר קדוש סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ)