מי שימשיך לבחור לפי המקום הראשון בטבלת התשואות עלול לקבל החלטה שגויה 

רפורמת מסלולי ההשקעה של רשות שוק ההון שהושקה לפני יותר משנה, נועדה לעשות סדר בעולם החיסכון ארוך הטווח. בפועל, היא יצרה פרדוקס: שמות המסלולים הפכו אחידים יותר, אבל המוצרים עצמם נותרו שונים מאוד זה מזה. כך, היכולת של החוסך לקבל החלטות של שינוי מסלול לבד

זהו כשל משמעותי, אך עבור החוסך שמוכן לבדוק מה באמת נמצא מתחת למכסה המנוע, הוא עשוי להפוך גם להזדמנות.

הנתונים שנחשפו ממחישים עד כמה הפער חריג. במסלול מניות סחיר, שני חוסכים שבחרו לכאורה אותו סוג מסלול אצל גופים שונים יכלו לסיים תקופה של 12 חודשים עם פער של 40% בתשואה השנתית. גוף אחד הציג כ-47.5%, בעוד גוף אחר הציג כ-7.4% בלבד.

במבט ראשון נדמה שמדובר בפער עצום באיכות ניהול ההשקעות. אלא שבפועל, חלק משמעותי ממנו נבע מהחלטה בסיסית בהרבה: איפה הכסף מושקע. כאן הבעיה מתגלית במלוא העוצמה, איך ייתכן שמי שבחרו במסלול עם דומה, כלומר החליטו על חשיפה לאותה רמת סיכון, נהנים מפערים אדירים בתשואה השנתית?

התשובה לכך נעוצה בעובדה שחלק מהגופים בחרו בחשיפה גבוהה מאוד לשוק הישראלי. אחרים הפנו את עיקר הכסף לבורסות ומדדים בחו"ל וניטרלו את החשיפה למט"ח, אחרים בחרו לנטרל רק חלק מהחשיפה וסבלו מהתחזקות השקל. בשנה שבה הבורסה המקומית הציגה ביצועים חזקים והשקל התחזק מול הדולר, ההבדל הזה הפך למנוע תשואה דרמטי.

למרות שרפורמת מסלולי ההשקעה ביקשה לפתור את בעיית השמות, מתברר שעל החוסכים לבדוק עצמאית או בעזרת איש מקצוע, מה הרכב ההשקעות במסלול אותו הם בחרו ושהוא אכן מתאים לדרישות ולמאפיינים שלהם.

מי שמסתכל רק על הכותרת למשל מסלול מניות סחיר עלול לחשוב שהוא משווה בין מוצרים דומים, אלא שעליו לבדוק גם את הרכב החשיפה בהתאם לתנאי השוק. בפועל, הוא עשוי להשוות בין שני עולמות השקעה שונים לחלוטין. לכן, בעקבות הרפורמה נדרשת מעורבות גדולה יותר את החוסכים שצריכים לשאול לא רק איזה גוף עשה יותר, אלא ממה נבעה התשואה.

איך להשתמש בהבנת הרכב ההשקעות והמסלולים להגדלת ההון?

חוסך שמבין את מבנה החשיפות יכול להשתמש במסלולים הקיימים כדי לבנות לעצמו אסטרטגיה מדויקת יותר. למשל, אדם שמרבית נכסיו, הכנסתו, הדירה שבבעלותו והקריירה שלו כבר תלויים בכלכלה הישראלית, עשוי לגלות שאין לו צורך להוסיף גם בפנסיה ריכוז כמעט מוחלט בישראל. מבחינתו, מסלול בעל חשיפה רחבה יותר לחו״ל עשוי לשפר את הפיזור הכולל של משק הבית.

מנגד, חוסך שחלק משמעותי מהונו כבר מושקע בחו״ל, דרך תיק השקעות, מניות של חברה זרה, נכסים מעבר לים או הכנסות במטבע חוץ, עשוי דווקא לראות יתרון בהגדלת החשיפה לישראל במסגרת החיסכון הפנסיוני.

השאלה היא איך בנוי כלל תיק הנכסים וכיצד לפזר נכון יותר את שאר החשיפות והחלוקות, בהתאם להעדפות המשפחה והחוסכים. זו נקודה שרוב טבלאות התשואה אינן מסוגלות להראות.

חשיפה למט"ח לעומת חשיפה שקלית

גם לנטרול החשיפה למטבעות יש משמעות, בהתאם לערך שערי הדולר והיורו. חוסך שבוחר במסלול עם חשיפה גבוהה לחו״ל אינו מקבל רק חשיפה למניות זרות. במקרים רבים הוא מושפע גם מתנועות בין השקל למטבעות אחרים. שנה חזקה בוול סטריט יכולה להיראות אחרת לחלוטין במונחים שקליים כאשר הדולר נחלש. לכן, מי שמבין את מנגנון החשיפה יכול לקבל החלטה מושכלת יותר לגבי מקומו של סיכון המטבע בתיק שלו.

הזדמנות נוספת נמצאת דווקא בתקופות של פערים קיצוניים בתשואות. כאשר מסלול אחד מזנק ומסלול אחר נשאר מאחור, הציבור נוטה לרדוף אחרי המנצח. הרבה פעמים זו טעות, מאחר והמסלולים המנצחים נוטים בשנים שאחרי להציג ביצועים פחות טובים, כמו שקרה למשל עם מסלול S&P 500 הפופולרי שהניב מספר שנים תשואות טובות ודווקא כשהכסף הגדול מישראל נכנס אליו, הוא הניב תשואות נמוכות יותר במונחים שקליים מהמדדים המקומיים.

לבחון את הרכב ההשקעה המוסדית במסלול שלכם

חוסך מתוחכם צריך לעשות כמעט את ההפך: לבדוק האם הפער נובע משינוי מבני, או פשוט מכך ששוק אחד כבר עלה בחדות בעוד שוק אחר פיגר. לפעמים דווקא המסלול שנראה חלש בטבלת השנה האחרונה מספק חשיפה לנכסים שטרם השתתפו בעליות. אין בכך הבטחה לתשואה עתידית, אבל זו חשיבה נכונה יותר מאשר מעבר אוטומטי למקום הראשון בטבלה.

כאן בדיוק יכול החוסך להפוך את חולשת הרפורמה ליתרון. במקום לקבל את שם המסלול כעובדה מוגמרת, הוא יכול לבצע בדיקה בשלושה רבדים.

1. חשיפה גיאוגרפית - חשוב להבין את החלוקה לישראל וחו"ל בתוך המסלולים שבחרתם, ולהחליט האם היא מתאימה לכם או לא.

2. חשיפה מטבעית - עד כמה התוצאה תלויה בשקל, בדולר או במטבעות אחרים? למשל כשהדולר נמצא בשפל, אולי נבקש שחלק מהחשיפה תוכל ליהנות מהתחזקות הדולר.

3. תפיסה הוליסטית - לבחון את המסלול כחלק מכלל נכסי המשפחה, ולא כמוצר מבודד.

כך, למשל, חוסך צעיר עם אופק של עשרות שנים, הכנסה יציבה ורוב הונו בישראל, עשוי להגיע למסקנה שדווקא חשיפה גלובלית גבוהה יותר מתאימה לו. חוסך אחר, עם תיק השקעות גדול שכבר מוטה למדדים אמריקאיים, עשוי להגיע למסקנה הפוכה.

בשני המקרים, החלטה טובה אינה מתחילה בשאלה מי הוביל השנה, היא תלויה בהרכב ההשקעה הכולל שלכם של שאר הנכסים. וזה גם הכשל הגדול ביותר של הרפורמה. היא נתנה לציבור יותר אפשרויות, אך לא סיפקה לו שפה פשוטה מספיק להבין אותן. כאשר שני מסלולים בעלי אותו שם יכולים לפעול באסטרטגיות שונות לחלוטין, החוסך נדרש לבצע עבודה שהרגולטור היה צריך להקל עליו מראש.

עד שיגיע תיקון רגולטורי ברור, לצד כל שם מסלול יש להציג באופן בולט את החשיפה לישראל, לחו״ל, למטבעות ולמדדים מרכזיים. לא בעמוד נסתר באתר ולא במסמך מקצועי ארוך, אלא במקום שבו מתקבלת ההחלטה. עד שזה יקרה, האחריות עוברת במידה רבה לחוסך עצמו שנדרש להיות אקטיבי.

מי שימשיך לבחור לפי שם המסלול או לפי המקום הראשון בטבלת התשואות עלול לקבל החלטה שגויה. מי שיבין שהפערים בין המסלולים הם למעשה כלי לבחירת חשיפות, יוכל לבנות חיסכון מדויק יותר, מפוזר יותר ומתאים יותר לחייו. הרפורמה אמנם יצרה בלבול. אבל עבור חוסך שמתאים את המסלול לחשיפה שהוא מבקש להשיג, יכול להפוך את החיסרון של הרפורמה ליתרון פרטני עבורו.

הכותב הוא מתכנן פיננסי וסוכן ביטוח פנסיוני ב-SFP (ספיר קדוש סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ)