רועי פולניצר
10/02/2019
תקן דיווח כספי בינלאומי 9: מכשירים פיננסיים (IFRS 9) נכנס לתוקף רק לפני כשנה ברבעון הראשון של שנת 2018. במאמר זה נבחן את המודל החדש שמציג תקן IFRS 9 להכרה בהפסד מירידות ערך של נכסים פיננסיים הלא הוא מודל הפסדי האשראי הצפויים (ECL- Expected Credit Loss). המטרה העיקרית של המודל החדש היא לספק למשתמשים בדוחות הכספיים מידע שימושי יותר אודות הפסדי האשראי הצפויים של הישות. מודל זה דורש מישות להכיר בהפסדי האשראי הצפויים בכל עת ולעדכנם בכל מועד דיווח על מנת לשקף את השינויים בסיכון האשראי של המכשיר הפיננסי.
מה היה עד לפני שנה?
על פי תקן חשבונאות בינלאומי 39: מכשירים פיננסיים - מדידה (IAS 39) הפרשות בגין הפסדי אשראי נמדדו בהתאם למודל הפסדים שהתממשו בפועל IL- Incurred Loss), להלן "מודל ה- IL") שבמסגרתו הפסדים מוכרים רק בקרות "אירוע הפסד". כפועל יוצא מכך הפסדי אשראי הוכרו רק לאחר התרחשות אירוע הפסד, מאחר ועל הישות נאסר במסגרת התקן IAS 39 לשקלל בעת החישוב ציפיות להפסדי אשראי עתידיים. בנוסף, לצורך טיפול בירידות ערך (Impairment) של נכסים פיננסיים יושמו מודלים מימוניים ואקטואריים על נכסים פיננסיים הנמדדים בעלות מופחתת, מכשירי חוב המסווגים כזמינים למכירה ומכשירים הוניים המסווגים כזמינים למכירה.
מה קורה עכשיו?
תקן IFRS 9 מחליף את מודל ה- IL במודל הפסדי האשראי הצפויים (ECL- Expected Credit Loss, להלן "מודל ה- ECL") שהינו מודל "צופה פני עתיד" והוא מבטל את סף ההכרה (קרות "Trigger Event") שקיים במודל ה- IL. משמע, בוטל הצורך שאירוע הפסד אשראי יתממש בפועל לפני שיוכר ההפסד. בהתאם, מודל ה- ECL מחייב את הצורך במידע עדכני ושוטף אודות הפסדי האשראי הצפויים.
בנוסף, כידוע, לשם מדידת הפסדי אשראי המוכרים לפי מודל ה- IL, יש לקחת בחשבון אך ורק הפסדים שנובעים מאירועי עבר ובהתחשב בתנאים הנוכחיים בעוד שהשפעת אירועים עתידיים של הפסדי אשראי לא תילקח בחשבון גם אם אלו צפויים. מאידך, כאמור, מודל ה- ECL מתבסס על הפסדים צפויים ובהתאם, הוא מרחיב את המידע שהתאגיד המדווח נדרש להשתמש בו בעת קביעת וביסוס הציפיות להפסדי אשראי.
יתרה מכך, תקן IFRS 9 מרחיב את היקף הדרישות לביצוע בדיקות ירידת ערך של נכסים פיננסיים. כך למשל, מחויבויות מסוימות למתן הלוואה (Loan Commitments) וערבויות פיננסיות יכללו מעתה במסגרת הדרישות החדשות לביצוע בדיקות ירידת ערך.
בנוסף, בניגוד לתקן IAS 39 תקן IFRS 9 קובע שכל המכשירים הנכללים במסגרת דרישות לביצוע בדיקות ירידת ערך יהיו כפופים לאותו מודלECL בודד. עם זאת, קיימות שלוש גישות שונות ליישום המודל החדש:
- "הגישה המקלה" (simplified approach) המיושמת על יתרות חוב לקוחות (trade receivables), נכסים בגין חוזה וחייבים בגין חכירה (lease receivables).
- "הגישה הכללית" (general approach) המיושמת על על כל הנכסים הפיננסיים המסווגים לפי עלות מופחתת או שווי הוגן דרך רווח כולל אחר לחוב (למעט אלה הנוספים בסעיף 3 להלן) וכן מחויבויות למתן הלוואה וערבויות פיננסיות הנמצאות בתחולת את הדרישות החדשות.
- "גישת האשראי הפגום שנרכש או נוצר" (purchased or originated credit impaired approach) המיושמת על נכסים פיננסיים אשר פגומים בעת הכרה לראשונה.
כיצד עובדת הגישה המקלה לאמידת ה- ECL?
על פי הגישה המקלה, אין צורך לפקח על עליות משמעותיות בסיכון האשראי והתאגידים המדווחים יידרש למדוד הפסדי אשראי צפויים לכל החיים בכל עת. עם זאת, ירידות הערך בגין הפסדי אשראי עדיין תהיינה גבוהות יותר היות ועדיין יש להתאים את שיעורי ההפרשה ההיסטוריים כך שישקפו מידע רלוונטי, סביר הנתמך על ציפיות עתידיות.
תקן IFRS 9 מחייב יישום של הגישה על יתרות חוב לקוחות ונכסים בגין חוזה שאינם כוללים מרכיב מימון משמעותי. קיימת מדיניות חשבונאית כשמדובר במימון יתרות חוב לקוחות, נכסים בגין חוזה וחייבים בגין חכירה אשר אינם כוללים מרכיב מימון משמעותי. המדיניות החשבונאית הנבחרת עבור כל אחד מארבעת הנכסים הפיננסיים הללו יכולה להיות שונה. נדגיש כי התאגיד המדווח אינו יכול ליישם את הגישה המקלה על סוגים אחרים של נכסים פיננסיים.
כיצד עובדת הגישה הכללית לאמידת ה- ECL?
על פי הגישה הכללית, ישות חייבת לקבוע האם הנכס הפיננסי נמצא באחד משלושה שלבים על מנת לקבוע הן את סכום ה-ECL (הפסד האשראי הצפוי, להלן "ה- ECL") להכרה והן את אופן ההכרה בהכנסות מריבית.
שלב 1 הוא מצב שבו סיכון האשראי לא גדל באופן משמעותי מאז ההכרה לראשונה. עבור נכסים פיננסיים המצויים בשלב 1, ישות נדרשת להכיר הן ב-ECL ל- 12 החודשים הקרובים והן בהכנסות מריבית על בסיס ברוטו, הווה אומר, הריבית תחושב על הערך בספרים ברוטו של הנכס הפיננסי לפני ההתאמה בגין ה- ECL.
שלב 2 הוא מצב שבו סיכון האשראי גדל באופן משמעותי מאז ההכרה לראשונה. כאשר נכס פיננסי מועבר לשלב 2 ישות נדרשת להכיר ב- ECL לכל החיים אך תמשיך להכיר בהכנסות מריבית על בסיס ברוטו.
שלב 3 הוא מצב שבו הנכס הפיננסי פגום עקב סיכון אשראי. זוהי למעשה הנקודה בה התממש בפועל אירוע הפסד במסגרת מודל ה- IL. עבור נכסים פיננסיים המצויים בשלב 3, ישות תמשיך להכיר ב- ECL לכל החיים אבל אך מעתה ואילך תתחיל להכיר בהכנסות מריבית על בסיס נטו. לאמור- ההכנסות מריבית יחושבו בהתבסס על הערך בספרים ברוטו של הנכס הפיננסי בניכוי ההתאמה בגין ה- ECL.
הטבלה הבאה מסכמת את הגישה הכללית.
|
מודל ה- ECL
מודל ה- ECL מורכב משלושה פרמטרים: החשיפה (E), שיעור ההפסד בקרות חדלות פירעון (LGD) וההסתברות לחדלות פירעון (PD).
להלן נוסחת מודל ה- ECL:
ECL = E x LGD x PD
אם נחשוב לרגע על חוב פיננסי אז קיימות 2 צורות קלאסיות: הלוואות ואג"ח. אג"ח פשוט יותר מהלוואות בנקאיות מאחר ולרוב לאג"ח אין התניות פיננסיות כמו להלוואות. מאידך, הלוואות פחות נזילות מאג"ח, מאפיין שמקשה על איגוח הראשונות. התשואה על הלוואה הינה א-סימטרית, דהיינו, הרעה בדירוג האשראי של המנפיק אינה מעלה את הריבית הנקובה בהלוואה בעוד ששיפור בדירוג האשראי של המנפיק יוביל לפירעון החוב ולנטילת הלוואה חדשה בריבית נקובה נמוכה יותר (לרוב בבנק אחר).
לפני שנדבר על סיכון אשראי בהלוואות ישנם כמה מונחים שעלינו להכיר:
סה"כ חוב = (OS) Outstanding
מסגרת אשראי = (COM) Commitment
מסגרת לא מנוצלת + OS = COM
שיעור ניצול המסגרת בקרות חדלות פירעון α = (UGD) Usage Given Default
α = אופציית Call בתשלום פרמיה (עמלת הקצאת אשראי)
אמות מידה פיננסיות = Covenants
חשיפה מתואמת = (AE) Adjusted Exposure, כאשר הנוסחה לחישוב החשיפה המתואמת הינה כדלקמן:
AE = OS + α x (COM – OS)
LGD = שיעור ההפסד בקרות חדלות פירעון (Loss Given Default) המחושב כמשלים ל- 1 של שיעור ההשבה (Recovery Rate), המושפע הן בכירות החוב (seniority) והן מהבטחונות (collateral) אשר הועמדו לצורך הבטחת פירעונו.
EDF = שכיחות חדלות הפירעון הצפויה (PD).
ומכאן שקיימת נוסחה נוספת למודל ה- ECL כדלקמן:
ECL = AE x LGD x EDF
לשם ההמחשה נציג דוגמא מספרית. בנק "גדול" הקצה לחברת "המסוכנים" מסגרת אשראי של 20 מיליון ₪. חברת "המסוכנים" מימשה מיידית 60% ממסגרת האשראי. לחברת "המסוכנים" יש מעט מאוד בטחונות, כך שבנק "גדול" אומד את ההסתברות שלה להגיע למצב של חדלות פירעון תוך שנה אחת ב- 2% ואת שיעור ההשבה שלה ב- 20%. לבנק אין שום ניסיון קודם עם חברת "המסוכנים" ועל כן הוא אומד באופן שמרני את שיעור ניצול המסגרת בקרות חדלות פירעון (המכונה גם Draw Down in Default) ב- 75%. הבה ונחשב את ה- ECL של הבנק בגין חברת "המסוכנים".
COM = 20M ; OS = 20M x 60% = 12M ; α = 0.75
AE = OS + α x (COM – OS) = 12M + 0.75 x (20M – 12M) = 18M
PD = 2% ; RR = 20%
EDF = 2%
LGD = 1 – 20% = 80%
ECL = AE x LGD x EDF = 18M x 80% x 2% = 288,000
נציג דוגמא נוספת. בנק "גדול" העמיד הלוואה בעלת המאפיינים הבאים לחברת "המפחידים": סך מסגרת אשראי של 5 מיליון ₪, כאשר מתוכם 4.1 מיליון ₪ נמשכו כבר היום על ידי חברת "המפחידים" ומהווים חוב. הבנק העריך את ההסתברות לחדלות פירעון (PD) של חברת "המפחידים" לשנה הקרובה על בסיס ממוצע תוצאות המודלים הסטטיסטיים של Chesser ,Merton ,Altman ו- CART בכ- 1.5%. שיעור הניצול בקרות חדלות פירעון הונח כ- 65%. בנוסף, הבנק אמד את שיעור ההפסד בקרות חדלות פירעון (LGD) של חברת "המפחידים" על בסיס ממוצע תוצאות המודלים הסטטיסטיים של התפלגות ביתא, אמידת Kernel ומידול השבה מותנית בכ- 35%. הבה ונחשב את ה- ECL של הבנק בגין חברת ""המפחידים".
COM = 5M ; OS = 4.1M ; α = 0.65
AE = OS + α x (COM – OS) = 4.1M + 0.65 x (5M – 4.1M) = 4.685M
PD = 1.5% ; LGD = 35%
EDF = 1.5%
ECL = AE x LGD x EDF = 4.685M x 35% x 1.5% = 24,596.25
מודל ה- UCL
מודל הפסדי האשראי הבלתי צפויים (UCL- Unexpected Credit Loss, להלן "מודל ה- UCL") משקף את ההשתנות/השינויים בשווי הנכס המסוכן (הן כתוצאה מסיכון חדלות פירעון והן כתוצאה מסיכון הורדת דירוג אשראי).
נגדיר מושגים חדשים:
הפסד אשראי בלתי צפוי = (UCL) Unexpected Credit Loss
שונות = var()
סטיית תקן = σ()
שווי הנכס המסוכן = (Vׂ) Risky Asset’s Value
רזרבה כנגד הפסד בלתי צפוי = Economic Capital
קיימות שתי נוסחאות למודל ה- UCL:
UCL = [var(V)]^(1/2)
וגם
UCL = AE x {EDF x σ(LGD)^2 + [LGD x σ(EDF)]^2}^(1/2)
לשם ההמחשה נציג דוגמא מספרית. בנק "גדול" העמיד הלוואה בעלת המאפיינים הבאים לחברת "ריסקי": סך מסגרת אשראי של 2 מיליון ₪, כאשר מתוכם 1.2 מיליון ₪ נמשכו כבר היום על ידי חברת "ריסקי" ומהווים חוב. הבנק העריך את ההסתברות לחדלות פירעון (PD) של חברת "ריסקי" לשנה הקרובה על בסיס ממוצע תוצאות המודלים הסטטיסטיים של Chesser ,Merton ,Altman ו- CART בכ- 1%. שיעור הניצול בקרות חדלות פירעון הונח כ- 75%. בנוסף, הבנק אמד את שיעור ההפסד בקרות חדלות פירעון (LGD) של חברת "ריסקי" על בסיס ממוצע תוצאות המודלים הסטטיסטיים של התפלגות ביתא, אמידת Kernel ומידול השבה מותנית בכ- 40%. סטיות התקן של ה- EDF וה- LGD, נאמדו בכ- 5% ו- 30%, בהתאמה. הבה ונחשב את ה- ECL וה- UCL של הבנק בגין חברת "ריסקי".
COM = 2M ; OS = 2.1M ; α = 0.75
AE = OS + α x (COM – OS) = 1.2M + 0.75 x (2M – 1.2M) = 1.8M
PD = 1% ; LGD = 40%
EDF = 1%
ECL = AE x LGD x EDF = 1.8M x 40% x 1% = 7,200
σ(EDF) = 5% ; σ(LGD) = 30%
UCL = AE x {EDF x σ(LGD)^2 + [LGD x σ(EDF)]^2}^(1/2)
UCL = 1.8M x {1% x (30%)^2 + [40% x 5%]^2}^(1/2)
UCL = 1.8M x 3.606% = 64,899.92
אילו תאגידים מדווחים צפויים להיות מושפעים מאימוץ תקן IFRS 9?
אמנם מקובל לחשוב שההשפעה העיקרית של מודל ה- ECL החדש תורגש במוסדות פיננסיים בעלי תיקי הלוואות גדולים, אך להערכתי היא תשפיע הן על עיתוי ההכרה והן על מדידת ההפרשות לחובות רעים גם על ידי גופים עסקיים. לדוגמה, יתרות חוב לקוחות, הלוואות לצד ג', הלוואות בין חברתיות, השקעות באיגרות חוב ממשלתיות, מחויבויות למתן הלוואה וערבויות פיננסיות, כולם מופיעים במסגרת הדרישות החדשות להכרה תחת מודל ה- ECL.
לסיכום
תקן IFRS 9 קובע הנחיות גילוי נרחבות, לרבות התאמות בין יתרות פתיחה ליתרות סגירה של הפרשות בגין הפסדי אשראי צפויים, גילוי לגבי אופן חישוב הפסדי האשראי הצפויים לרבות ההנחות והנתונים ששימשו לחישוב הפסדי האשראי הצפויים ואופן הערכת השינויים בסיכון האשראי. כמו כן, נדרש גילוי לגבי היישום לראשונה של התקן, לרבות, ביצוע התאמות בין הסיווג המקורי של הנכסים הפיננסיים מהקטגוריות שנקבעו בתקן IAS 39 לבין הסיווג החדש שלהם לפי הקטגוריות שנקבעו בתקן IFRS 9.
מודל ה- ECL מבוסס על גישה הכוללת שלושה שלבים כשהמעבר משלב לשלב מתרחש בעת שינוי משמעותי באיכות האשראי של הנכס הפיננסי. השלב שבו נמצא הנכס הפיננסי קובע כיצד יש למדוד את ההפסד מירידת הערך וכיצד יש ליישם ולקבוע את הריבית האפקטיבית שתוכר בגינו.
בשלב הראשון, ישות תכיר בהפסד מירידת ערך כבר במועד ההכרה לראשונה בנכס הפיננסי, כנגד רווח או הפסד, בגובה הפסדי האשראי הצפויים לחול לאורך מלוא חיי הנכס כשהם מוכפלים בהסתברות להתרחשותם במהלך 12 החודשים העוקבים למועד ההכרה בו לראשונה. בשלב זה הריבית האפקטיבית תחושב בהתבסס על הערך ברוטו של הנכס בספרים (דהיינו – מבלי לבצע התאמה בגין ההפרשה להפסדי האשראי הצפויים).
במקרה בו חלה עלייה משמעותית בסיכון האשראי המתייחס לנכס הפיננסי לעומת זה ששרר במועד ההכרה בו לראשונה ואיכות האשראי שלו אינה נחשבת עוד כסיכון אשראי נמוך, הנכס הפיננסי עובר לשלב השני. בשלב זה יעודכן חישוב ההפסד מירידת ערך בהתאם להפסדי האשראי הצפויים בהתחשב במלוא אורך חיי הנכס (ללא הכפלה בהסתברות להתרחשותם במהלך 12 החודשים העוקבים למועד ההכרה לראשונה). בדומה לשלב הראשון, גם בשלב זה, הריבית האפקטיבית תחושב בהתבסס על הערך ברוטו של הנכס בספרים.
מעבר לשלב השלישי יתרחש במקרה של עליה משמעותית נוספת בסיכון האשראי של הנכס הפיננסי עד כדי כך שהנכס כבר יחשב כפגום עקב סיכון אשראי (Credit-Impaired) בשלב זה, בדומה לשלב השני, ההפסד מירידת ערך יחושב בהתאם להפסדי האשראי הצפויים בהתחשב במלוא אורך חיי הנכס. אולם, בניגוד לשני השלבים הראשונים, הריבית האפקטיבית תחושב בשלב זה בהתבסס על העלות המופחתת של הנכס בספרים (דהיינו – לאחר התאמה בגין ההפרשה להפסדי אשראי). נכסים פיננסיים הנמצאים בשלב השלישי ייבחנו לירידת ערך, בדרך כלל, על בסיס נפרד.
נושא סיכוני האשראי ומדידת הפסדים צפויים הינו מתחום האקטואריה, והוא מצריך הבנה וידע רב במדידת חשיפות, הסתברויות חדלות פירעון, שיעורי השבה ועוד.
הערך המוסף של האקטואר רועי פולניצר על אנשי מקצוע אחרים מתבטא במומחיותו ובניסיונו הרב בתחום. חמש עשרה שנות ניסיון כאקטואר סיכוני אשראי, מעניקים לו יתרון בעריכת חישובים, המחייבים ידע בהסתברויות חדלות פירעון, שיעורי השבה, מרווחי אשראי ודירוגי אשראי סינטטיים בהם יש להתחשב בעת אמידת הפסדי האשראי הצפויים על פי תקן IFRS 9.
הכותב הוא רועי פולניצר, אקטואר מלא (Fellow) מוסמך מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) ומומחה בינלאומי לניהול סיכונים פיננסיים (FRM) מוסמך מטעם האיגוד העולמי למומחי סיכונים (GARP).
