Image by SpaceX-Imagery from Pixabay / Image by Jan Alexander from Pixabay / kurdistan-Image by Masoud Zada from Pixabay
עמי גינזבורג
20/04/2024
ליל מוצאי שבת האחרון היה דרמטי מאין כמוהו. סביב השעה 22:40, שיגרה איראן לעבר ישראל מאות טילים וכלי טייס לא מאויישים בתקיפה אווירית שלא הייתה כדוגמתה מעולם. התקיפה כללה כ-130 טילים בליסטיים, כ-185 כטב"מים ו-36 טילי שיוט. במבצע הגנה נרחב, שקיבל את השם "מגן ברזל", יירטו כוחות ההגנה של צה"ל והקואליציה הצבאית בהובלת ארצות הברית, 99% מהאיומים. התקיפה הגיעה כנקמה על חיסול מפקד כוח אל קודס של סוריה ולבנון בסמוך למבנה הקונסוליה האיראנית בסוריה.
זו הפעם הראשונה שבה איראן תקפה את ישראל בגלוי משטחה. יעדי התקיפה היו בסיסי צה"ל בנגב וברמת הגולן. זו הפעם הראשונה מאז שנת 91' שבה מדינה החברה באו"ם תוקפת בגלוי את ישראל משטחה.
בעקבות התקיפה האיראנית ישראל הגיבה גם היא. בלילה שבין 18 ל-19 באפריל ישראל תקפה בעיר איספהאן שבמרכז איראן. כלי תקשורת בארה"ב דיווחו על התקיפה לפנות בוקר, ובאיראן הודיעו כי מערכות ההגנה האווירית הופעלו בבסיס של הצבא האיראני. גורם איראני אישר לניו יורק טיימס כי בתקיפה נפגע בסיס של חיל האוויר. בסוכנות הידיעות רויטרס צוטט בכיר איראני שאמר כי לטהראן עדיין לא ברור מי עומד מאחורי התקיפה, וכי למשטר אין כוונה להגיב באופן מיידי.
למרבה המזל – בזכות הכנה מדוקדקת מראש, כל טילי השיוט והכטב"מים ששיגרה איראן לפני שבוע יורטו על ידי הקואליציה מחוץ לגבולות ישראל. רק טילים בודדים הגיעו לישראל וגרמו נזק קל. על פי מקורות אמריקאיים, כחצי מהטילים הבליסטיים האיראניים כשלו בשיגור או סטו ממסלולם ולא היה צורך ליירטם.
כאשר עלה הבוקר, אפשר היה להתחיל לספור את הנזקים. למרבה המזל, נזקים בנפש וברכוש כמעט ולא היו. הנזקים הסתכמו בפציעה קשה של ילדה בת 7 מיישוב בדואי בנגב, ובנזקים קלים בבסיס חיל האוויר בנבטים.
הנזק הכלכלי לעומת זאת היה גדול הרבה יותר. לפי אומדנים שונים העלות הישירה על ישראל בליל הכטב"מים הגיעה לסכומים שבין 2 ל-5 מיליארד שקל.
חלק ניכר מהעלות הזו מיוחסת לטילי "חץ 3" שמיועדים לפגוע בטילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה. עלותו של כל טיל כזה נאמדת בכ-2-3 מיליון דולר. גם מערכות ההגנה האווירית האחרות של ישראל – קלע דוד, כיפת ברזל סוללות הפטריוט, ומערכות חץ נוספות נחשבות ליקרות מאוד לייצור ותפעול. בנוסף ישנה עלות עצומה להחזקה של עשרות מטוסי חיל האוויר במצב כוננות אווירית (דלק, תחמושת, כוח אדם). ועוד לא דיברנו על עלות הכוננות המוגברת של צה"ל ומדינת ישראל על הקרקע.
על כל אלו צריך כמובן להוסיף אל העלויות העקיפות העצומות. כמו למשל סגירת השמיים של ישראל והשבתתו של שדה התעופה במהלך התקיפה עצמה וכן ביממה שלאחריו. או סגירת מוסדות החינוך וביטול אירועים וטיולים של תנועות הנוער במהלך חופשת הפסח.
האם כלכלת ישראל מסוגלת להתמודד עם האיום האיראני לאורך זמן? ספק גדול. זו כנראה הסיבה שנשיא ארה"ב דוחק בבתי המחוקקים בארה"ב לאשר חבילת הסיוע גדולה בסך 14 מיליארד דולר שהובטחה לישראל עוד בתחילת המלחמה מול חמאס בעזה.
הסבלנות האסטרטגית צוברת דיווידנדים
זה הצד של ישראל. אבל מה באשר לאיראנים? האם לאחר ליל התקיפה הכושל יכולה הרפובליקה האסלאמית של איראן להתהדר לכל הפחות בניצחון כלכלי?
מבחינת העלות הישירה, האיראנים מנצחים בקלות. עלות הטילים והכטב"מים ששוגרה לעבר ישראל נמוכה עשרות מונים לעומת מיליארדי השקלים ששיגרה ישראל לאוויר ולחלל. פרשנים בישראל העריכו אותה בכ300-400 מיליון שקל, כעשירית מעלות ההגנה האווירית על ישראל.
כלי הנשק ששוגרו לעבר ישראל נחשבים לזולים הרבה יותר. ערכו של כטב"מ הוא רק כמה עשרות אלפי שקלים ולאיראן יש כמה אלפים כאלו. לכאורה, אם איראן תרצה היא יכולה להתיש את ישראל במשך כמה שבועות ולרוקן אותה מאמצעי הגנה אווירית.
אבל זו רק העלות הישירה. לכך צריך להוסיף את העלויות העקיפות, ואלו כבר נאמדות בעשרות מיליארדי דולרים.
ראשית, איראן עצמה נערכת היום בצורה נרחבת לתגובה ישראלית. היא מזיזה מערכות נשק רגישות. מתגברת את מערכי הגנה האווירית על פרויקט הגרעין ושדות נפט אסטרטגיים. היא מגבירה את ההגנה על נכסיה בלבנון, סוריה, עיראק ותימן. ספינות מלחמה איראניות החלו ללוות את צי אוניות הסוחר.
בכירי המשטר האיסלמי, במיוחד אלו שחיים מחוץ לאיראן, נכנסו למחתרת, מחשש שישראל תנסה להתנקש בהם. הנה כי כן, נראה שהאיום ששיגרה ישראל לעבר איראן לאחר המתקפה כבר עולה למשטר האיראני עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים. שלא לדבר על כך שרבים ממתנגדי המשטר האיראני מקווים שהמהלך התקדימי של איראן יגרום לקואליציה שהגנה על ישראל לסייע להם בהפלת המשטר.
אבל הנזק העיקרי לכלכלה האיראנית – שגם כך מקרטעת כבר שנים בגלל הסנקציות מהמערב – מגיע מכיוון שער המטבע. הריאל האיראני הוא כנראה המטבע החלש והחבוט ביותר במזרח התיכון. המטבע עצמו אינו סחיר בשווקים הבינלאומיים. המשטר האיראני אמנם קיבע את שער המטבע על רמה של 42 אלף ריאל לדולר. הוא אף הטיל מגבלות רבות על המסחר בדולר האמריקאי, שהרי אמריקה היא "השטן הגדול" (ישראל היא רק "השטן הקטן").
אבל איש כמעט באיראן לא מתייחס לכך ברצינות. באיראן שוררת בשנים האחרונות אינפלציה גבוהה, סביב 40% בשנה. שיעור הריבית במדינה עומד כיום על 23%. המשמעות היא שלציבור האיראני אין דרך לשמור על ערך הכסף שלו מבלי לפנות לנכסים אלטרנטיביים, בעיקר זהב ומטבע חוץ.
אגב, רוב המחאות שנשמעות היום בפומבי באיראן מתייחסות למצב הכלכלי של התושבים, ולא – נניח – לחופש הביטוי או חופש הלבוש. רוב הקובלנות נוגעות לאינפלציה וליוקר המחייה. בעוד שבכירי משמרות המהפכה נהנים מהעלאות שכר תכופות (חלקם גם עוברים לאחר הפרישה להתגורר במדינות זולות כמו לבנון וטורקיה), לשאר העם אין את הלוקסוס הזה.
אז מה עושים? קונים מטבעות זרים וזהב בשוק השחור כאילו אין מחר. התוצאה: פיחות חד בריאל ובכוח הקניה שלו.
ערב ה-7 באוקטובר נסחר הריאל בשוק השחור ברמות שבין 400 ל-450 אלף ריאל לדולר. מאז, בעיקר עקב החשש ממעורבות אמריקאית במלחמה, הוא הלך ונחלש. בימים שלפני התקיפה האיראנית כבר נסחר הריאל ברמה של כ-550 אלף ריאל לדולר. בתחילת השבוע הנוכחי, כלומר לאחר התקיפה, הדיווחים מאיראן כבר מדברים על פיחות של קרוב ל-30% בערך המטבע שנסחר כעת סביב רמה של 700 אלף ריאל לדולר. מעניין לציין, אגב, שהיורו נסחר ברמה נמוכה יותר מהדולר (סביב 630 אלף ריאל ליורו). ככה נראית כלכלה שראשיה מנסים לקבוע את שער המטבע באופן מלאכותי.
אם ניקח רק את השבוע האחרון, ונצמצם את הפיחות ל-25% בלבד, הפגיעה בכלכלת איראן נראית חמורה במיוחד. בשנת 2023 הסתכם התמ"ג האיראני ב-417 מיליארד דולר. כאשר מחילים עליו את פיחות המטבע צריך לגלח ממנו כ-100 מיליארד דולר.
וזו, אם תרצו, העלות האמיתית שהשיתה המתקפה הנוכחית על איראן. כל עוד ישראל מסתפקת בתגובה מוגבלת מאוד, היא מותירה את איראן במגננה צבאית וכלכלית ובבידוד מדיני. במובנים רבים, האיום מפני תקיפה ישראלית קשה יותר מסוגל לעשות נזק כלכלי רב יותר מאשר התקיפה עצמה. וזה עוד לפני שדיברנו על סל שלם של סנקציות כלכליות שאפשר לקדם מול האויבת מספר אחת של ישראל.
הנה עוד נקודה למחשבה אצל מקבלי ההחלטות שלנו. כי לפעמים במלחמה – כמו בבורסה – הסבלנות האסטרטגית עשויה להשתלם ולספק דיווידנדים נדיבים הרבה יותר מאשר מהלך חפוז שנורה מהבטן ולא מהראש.
זו הפעם הראשונה שבה איראן תקפה את ישראל בגלוי משטחה. יעדי התקיפה היו בסיסי צה"ל בנגב וברמת הגולן. זו הפעם הראשונה מאז שנת 91' שבה מדינה החברה באו"ם תוקפת בגלוי את ישראל משטחה.
בעקבות התקיפה האיראנית ישראל הגיבה גם היא. בלילה שבין 18 ל-19 באפריל ישראל תקפה בעיר איספהאן שבמרכז איראן. כלי תקשורת בארה"ב דיווחו על התקיפה לפנות בוקר, ובאיראן הודיעו כי מערכות ההגנה האווירית הופעלו בבסיס של הצבא האיראני. גורם איראני אישר לניו יורק טיימס כי בתקיפה נפגע בסיס של חיל האוויר. בסוכנות הידיעות רויטרס צוטט בכיר איראני שאמר כי לטהראן עדיין לא ברור מי עומד מאחורי התקיפה, וכי למשטר אין כוונה להגיב באופן מיידי.
למרבה המזל – בזכות הכנה מדוקדקת מראש, כל טילי השיוט והכטב"מים ששיגרה איראן לפני שבוע יורטו על ידי הקואליציה מחוץ לגבולות ישראל. רק טילים בודדים הגיעו לישראל וגרמו נזק קל. על פי מקורות אמריקאיים, כחצי מהטילים הבליסטיים האיראניים כשלו בשיגור או סטו ממסלולם ולא היה צורך ליירטם.
כאשר עלה הבוקר, אפשר היה להתחיל לספור את הנזקים. למרבה המזל, נזקים בנפש וברכוש כמעט ולא היו. הנזקים הסתכמו בפציעה קשה של ילדה בת 7 מיישוב בדואי בנגב, ובנזקים קלים בבסיס חיל האוויר בנבטים.
הנזק הכלכלי לעומת זאת היה גדול הרבה יותר. לפי אומדנים שונים העלות הישירה על ישראל בליל הכטב"מים הגיעה לסכומים שבין 2 ל-5 מיליארד שקל.
חלק ניכר מהעלות הזו מיוחסת לטילי "חץ 3" שמיועדים לפגוע בטילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה. עלותו של כל טיל כזה נאמדת בכ-2-3 מיליון דולר. גם מערכות ההגנה האווירית האחרות של ישראל – קלע דוד, כיפת ברזל סוללות הפטריוט, ומערכות חץ נוספות נחשבות ליקרות מאוד לייצור ותפעול. בנוסף ישנה עלות עצומה להחזקה של עשרות מטוסי חיל האוויר במצב כוננות אווירית (דלק, תחמושת, כוח אדם). ועוד לא דיברנו על עלות הכוננות המוגברת של צה"ל ומדינת ישראל על הקרקע.
על כל אלו צריך כמובן להוסיף אל העלויות העקיפות העצומות. כמו למשל סגירת השמיים של ישראל והשבתתו של שדה התעופה במהלך התקיפה עצמה וכן ביממה שלאחריו. או סגירת מוסדות החינוך וביטול אירועים וטיולים של תנועות הנוער במהלך חופשת הפסח.
האם כלכלת ישראל מסוגלת להתמודד עם האיום האיראני לאורך זמן? ספק גדול. זו כנראה הסיבה שנשיא ארה"ב דוחק בבתי המחוקקים בארה"ב לאשר חבילת הסיוע גדולה בסך 14 מיליארד דולר שהובטחה לישראל עוד בתחילת המלחמה מול חמאס בעזה.
הסבלנות האסטרטגית צוברת דיווידנדים
זה הצד של ישראל. אבל מה באשר לאיראנים? האם לאחר ליל התקיפה הכושל יכולה הרפובליקה האסלאמית של איראן להתהדר לכל הפחות בניצחון כלכלי?
מבחינת העלות הישירה, האיראנים מנצחים בקלות. עלות הטילים והכטב"מים ששוגרה לעבר ישראל נמוכה עשרות מונים לעומת מיליארדי השקלים ששיגרה ישראל לאוויר ולחלל. פרשנים בישראל העריכו אותה בכ300-400 מיליון שקל, כעשירית מעלות ההגנה האווירית על ישראל.
כלי הנשק ששוגרו לעבר ישראל נחשבים לזולים הרבה יותר. ערכו של כטב"מ הוא רק כמה עשרות אלפי שקלים ולאיראן יש כמה אלפים כאלו. לכאורה, אם איראן תרצה היא יכולה להתיש את ישראל במשך כמה שבועות ולרוקן אותה מאמצעי הגנה אווירית.
אבל זו רק העלות הישירה. לכך צריך להוסיף את העלויות העקיפות, ואלו כבר נאמדות בעשרות מיליארדי דולרים.
ראשית, איראן עצמה נערכת היום בצורה נרחבת לתגובה ישראלית. היא מזיזה מערכות נשק רגישות. מתגברת את מערכי הגנה האווירית על פרויקט הגרעין ושדות נפט אסטרטגיים. היא מגבירה את ההגנה על נכסיה בלבנון, סוריה, עיראק ותימן. ספינות מלחמה איראניות החלו ללוות את צי אוניות הסוחר.
בכירי המשטר האיסלמי, במיוחד אלו שחיים מחוץ לאיראן, נכנסו למחתרת, מחשש שישראל תנסה להתנקש בהם. הנה כי כן, נראה שהאיום ששיגרה ישראל לעבר איראן לאחר המתקפה כבר עולה למשטר האיראני עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים. שלא לדבר על כך שרבים ממתנגדי המשטר האיראני מקווים שהמהלך התקדימי של איראן יגרום לקואליציה שהגנה על ישראל לסייע להם בהפלת המשטר.
אבל הנזק העיקרי לכלכלה האיראנית – שגם כך מקרטעת כבר שנים בגלל הסנקציות מהמערב – מגיע מכיוון שער המטבע. הריאל האיראני הוא כנראה המטבע החלש והחבוט ביותר במזרח התיכון. המטבע עצמו אינו סחיר בשווקים הבינלאומיים. המשטר האיראני אמנם קיבע את שער המטבע על רמה של 42 אלף ריאל לדולר. הוא אף הטיל מגבלות רבות על המסחר בדולר האמריקאי, שהרי אמריקה היא "השטן הגדול" (ישראל היא רק "השטן הקטן").
אבל איש כמעט באיראן לא מתייחס לכך ברצינות. באיראן שוררת בשנים האחרונות אינפלציה גבוהה, סביב 40% בשנה. שיעור הריבית במדינה עומד כיום על 23%. המשמעות היא שלציבור האיראני אין דרך לשמור על ערך הכסף שלו מבלי לפנות לנכסים אלטרנטיביים, בעיקר זהב ומטבע חוץ.
אגב, רוב המחאות שנשמעות היום בפומבי באיראן מתייחסות למצב הכלכלי של התושבים, ולא – נניח – לחופש הביטוי או חופש הלבוש. רוב הקובלנות נוגעות לאינפלציה וליוקר המחייה. בעוד שבכירי משמרות המהפכה נהנים מהעלאות שכר תכופות (חלקם גם עוברים לאחר הפרישה להתגורר במדינות זולות כמו לבנון וטורקיה), לשאר העם אין את הלוקסוס הזה.
אז מה עושים? קונים מטבעות זרים וזהב בשוק השחור כאילו אין מחר. התוצאה: פיחות חד בריאל ובכוח הקניה שלו.
ערב ה-7 באוקטובר נסחר הריאל בשוק השחור ברמות שבין 400 ל-450 אלף ריאל לדולר. מאז, בעיקר עקב החשש ממעורבות אמריקאית במלחמה, הוא הלך ונחלש. בימים שלפני התקיפה האיראנית כבר נסחר הריאל ברמה של כ-550 אלף ריאל לדולר. בתחילת השבוע הנוכחי, כלומר לאחר התקיפה, הדיווחים מאיראן כבר מדברים על פיחות של קרוב ל-30% בערך המטבע שנסחר כעת סביב רמה של 700 אלף ריאל לדולר. מעניין לציין, אגב, שהיורו נסחר ברמה נמוכה יותר מהדולר (סביב 630 אלף ריאל ליורו). ככה נראית כלכלה שראשיה מנסים לקבוע את שער המטבע באופן מלאכותי.
אם ניקח רק את השבוע האחרון, ונצמצם את הפיחות ל-25% בלבד, הפגיעה בכלכלת איראן נראית חמורה במיוחד. בשנת 2023 הסתכם התמ"ג האיראני ב-417 מיליארד דולר. כאשר מחילים עליו את פיחות המטבע צריך לגלח ממנו כ-100 מיליארד דולר.
וזו, אם תרצו, העלות האמיתית שהשיתה המתקפה הנוכחית על איראן. כל עוד ישראל מסתפקת בתגובה מוגבלת מאוד, היא מותירה את איראן במגננה צבאית וכלכלית ובבידוד מדיני. במובנים רבים, האיום מפני תקיפה ישראלית קשה יותר מסוגל לעשות נזק כלכלי רב יותר מאשר התקיפה עצמה. וזה עוד לפני שדיברנו על סל שלם של סנקציות כלכליות שאפשר לקדם מול האויבת מספר אחת של ישראל.
הנה עוד נקודה למחשבה אצל מקבלי ההחלטות שלנו. כי לפעמים במלחמה – כמו בבורסה – הסבלנות האסטרטגית עשויה להשתלם ולספק דיווידנדים נדיבים הרבה יותר מאשר מהלך חפוז שנורה מהבטן ולא מהראש.
